החלטה 425 נוערה מאבק
זה מה שנשאר
מהתוכניות הגרנדיוזיות
* לאחר הכישלון בז'נווה פונה
ברק לפינוי צה"ל מלבנון
* מטרתו היא להפוך את הנסיגה החד-צדדית
מבריחה מבוהלת ל"יציאה בהסדר"
* כמנוף לגיוס חזית בינלאומית
- שתכלול את ארה"ב, צרפת, חברות האיחוד האירופי ואפילו את מצרים - הוא שלף
מהגנזך את החלטה 425 של האו"ם, מ-1978
אלוף בן,
"הארץ", 4.4.00
שיראק. ישלח כוחות
ממשלתו של אהוד ברק נכנסת
למהלך המרכזי של כהונתה – הנסיגה
מדרום לבנון ופריסת צה"ל על הגבול הבינלאומי. עם השלמתה, המתוכננת בעוד כמה
שבועות, ייגמר הדלק המדיני של הממשלה, שתדשדש בכוחות כלים עד לבחירות, בדומה
לממשלת האחדות הלאומית בשנות ה-80 שמיצתה את האנרגיה שלה אחרי היציאה מלבנון
וייצוב הכלכלה. שארית הקדנציה של ברק תוקדש למציאת פשרה כלשהי עם הפלשתינאים,
שתאפשר להם להכריז על עצמאות ולהימנע מחידוש האינתיפאדה, ותציל את כבודה של ישראל.
ראש הממשלה שידר תחושת הקלה
אחרי שהמו"מ עם סוריה נתקע בפסגת קלינטון-אסד בז'נווה, כאילו למרות הקריסה
המוחלטת של מדיניותו הוא שמח שלא יצטרך לראות שוב את פארוק א-שרע. ההחמצה הגדולה
של ברק ניכרת בקולות הרקע, שהשתנו מדיבורים רמים על השלום לדיבורים על איומי
המלחמה בצפון וההתפרצות בשטחים. תוכנית "השלום האחרון" שלו, שהבטיחה
לחסל עד הסתיו את הסכסוך במזרח התיכון, שבקה בינתיים חיים, וראש הממשלה איבד את
מעמדו כמנהיג סוחף ומוביל ומצטייר עתה כפרשן דעת הקהל, שמעדיף הסתלקות מלבנון על
פני החזרת הסורים לגולן וחלוקת הגדה המערבית וירושלים בין ישראל לפלשתינאים.
מהפקידות המקצועית בירושלים
נשמעים כבר שבועות רבים קולות אכזבה מברק, והבנה שלא יצליח במשימות הכבירות שנטל
על עצמו. עוד לפני הכישלון בז'נווה העריכו הפקידים שהשלום עם סוריה ימשיך להיראות
כמו הטירה ברומן של פרנץ קאפקא: תמיד באופק, לעולם לא בהישג יד. תדמית המצליחן של
ברק נסדקה, ודרך הסדק ברחו ראשי המועצה לביטחון לאומי, המתפטרים הראשונים בצוותו
של ראש הממשלה, שהבינו כי אינו מעוניין בשירותיהם, ולא רצו להישאר בלי סמכויות
בממשלה דלת מדיניות. האם במקרה התפטרו דווקא בשבוע שבו אבדו סיכויי השלום עם
סוריה?
ברק רואה ביציאה מלבנון מבחן
אומץ. קודמיו פחדו להחליט ונתלו בעובדה שמישהו לפניהם תקע את צה"ל בלבנון,
אבל הוא בנוי אחרת ואותו לא יפחידו. נכון שיש סיכונים, אומר ברק, ומי שלא מוכן
לקחת אותם דן את עמו לחיות לעולם בטרגדיה. מערכת הביטחון מזהירה מהמשך הלחימה מעבר
לגבול גם אחרי הנסיגה, שעלולה להידרדר לעימות צבאי עם סוריה. רק ברק אינו נבהל,
מקבל את האחריות שמגלגל לפתחו הרמטכ"ל שאול מופז, ומעריך שאחרי תקופת מעבר
בעייתית, האינטרסים של הצדדים המעורבים יפעלו לשיווי משקל.
ההישג המדיני שרשם ברק עד כה
היה הידוק היחסים עם ארה"ב והמפנה החיובי שחולל ביחסים עם מנהיגי אירופה
ומצרים. עכשיו נדרש ראש הממשלה להשתמש באשראי המדיני שקיבל כדי לרפד את שביל
היציאה של צה"ל מלבנון, ולהפוך את הנסיגה החד-צדדית מבריחה מבוהלת
ל"יציאה בהסדר". ברקע עומדת ההערכה ששינוי הסטטוס קוו העדין בלבנון
יגרור את ישראל בסופו של חשבון להתנגשות אלימה, שבה תידרש להנחית מכות כואבות מעבר
לגבול, ותזדקק לכל טיפת תמיכה.
הרקורד הצבאי של ברק, מצאלים
ב' ועד "דין וחשבון", מלמד שאינו נרתע מהפעלת כוח למימוש יעדים מדיניים.
מיומו הראשון בראשות הממשלה נטע ברק את שתילי המתקפה הבאה בלבנון באזהרות החמורות
שהעביר לכל גורם אפשרי, "שלא ינסו אותנו כי נגיב בחריפות לכל התקפה",
ובתמיכתו הקולנית במלחמת ההפצצות שניהלה נאט"ו בקוסובו.
ישראל פנתה, בהנהגת ברק,
לשימוש בקלף "הלגיטימיות הבינלאומית", שבאורח מסורתי משמש להצדקת העמדות
הערביות בסכסוך. כך נשלפה מהגנזך החלטת מועצת הביטחון 425 ממארס 78', כמנוף לגיוס
תמיכה בנסיגה מלבנון, למרות ההתנגדות בדמשק והפסקת המו"מ עם אסד. ברק מאמץ
בפעם השנייה את החלטות ממשלת נתניהו, שלא בוצעו בגלל חולשתה הפנימית ובידודה
הבינלאומי. הסכם וואי של נתניהו עם הפלשתינאים נהפך להסכם שארם של ברק, וכך קרה גם
להחלטה 425, שיצחק מרדכי ניסה להציג כיוזמה מדינית לפתרון בעיית לבנון ולא השיג
דבר.
החלטה 425 התקבלה באו"ם
אחרי מבצע ליטני, ראשון מבצעי הכיבוש של צה"ל בלבנון, שהיה תגובה לפיגוע
הפלשתיני באוטובוס "אגד" בכביש החוף - החמור בפיגועי הטרור הפלשתיני.
השגריר אז באו"ם, ולימים נשיא המדינה, חיים הרצוג, סיפר ביומנו על ההישג של
ישראל, שיצאה בלי גינוי בינלאומי ממבצע צבאי רחב היקף. החלטת מועצת הביטחון לא
הטילה אשמה, והסתפקה במתכונת לפתרון והרגעת השטח. ההחלטה קוראת לכיבוד שלמותה
וריבונותה של לבנון בגבולותיה הבינלאומיים המוכרים, לנסיגת כוחות צה"ל מכל
השטח הלבנוני, ולהקמת כוח בינלאומי שיישלח לדרום לבנון כדי לוודא את הנסיגה,
להחזיר את השלום והביטחון, ולסייע לממשלת ביירות לשוב ולהשליט את סמכותה באזור.
לאישור ההחלטה קדם מו"מ
מתוח בין ואשינגטון, ניו יורק וירושלים. האמריקאים לחצו על ישראל לא לעכב את
ההצבעה בגלל ויכוחי ניסוח, פן תועלה לאישור ההצעה הערבית שתהיה נוחה פחות. הרצוג
התקשר שלוש פעמים בשבת אל בגין, ושיכנע אותו לא להתנגד להחלטה אלא לומר שישראל
"מבינה שהפינוי מותנה בסידורים נאותים, שיבטיחו כי לא ייווצר שוב חלל ריק,
שיאפשר חזרת המחבלים ותוהו ובוהו, וייווצרו תנאים מתאימים להחזרת השלטון הלבנוני
והסדר הציבורי. יציאתנו מותנית בקיום תנאים אלה". ישראל דבקה בעמדה זו יותר
משני עשורים, עד שברק החליט לצאת בלי לחכות להרגעת השטח.
ברק אימץ את חוות הדעת של
מתאם הפעולות בלבנון, אורי לוברני, ושל משרד החוץ, כי החלטה 425 הופכת את הנסיגה
החד-צדדית ליציאה "בהסדר" עם גיבוי בינלאומי לשני החלקים הקשים בתוכנית:
הטיפול באנשי צד"ל, הנתונים בסכנת מוות בגלל מימוש החלטת האו"ם, ותגובה
כוחנית להתקפות עתידיות על ישראל מעבר לגבול. עכשיו מנסה ישראל לגייס חזית
בינלאומית, שתבודד את סוריה ותסכל את מאמציה למניעת הנסיגה. ברק בונה על ואשינגטון
ופאריס כמובילות המהלך, ומנסה לרתום את חברות האיחוד האירופי, ואם יצליח גם את
מצרים, שכבר אותתה בקול על מורת רוחה מההתנגדות הסורית לפינוי צה"ל מאדמה
ערבית.
הממשל האמריקאי, שבתחילה
הסתייג בתוקף מנסיגה חד-צדדית מלבנון מחשש להידרדרות, שינה את עמדתו אחרי פסגת
ז'נווה לתמיכה זהירה. השבוע יימשכו הדיונים במחלקת המדינה על גיבוש המדיניות החדשה.
ארה"ב ניאותה לדבר עם מזכ"ל האו"ם, וגם להעביר את מסר הנסיגה
לסוריה ולבנון ולבקש שלא יפריעו. בינתיים ביקשו האמריקאים מברק קצת זמן. יש להם
בעיה קשה של טריטוריה: האו"ם נמצא בתחומו של השגריר ריצ'רד הולברוק, יריבה
ויורשה האפשרי של מזכירת המדינה מדלן אולברייט. דניס רוס, הפקיד של אולברייט,
יזדקק לכל כישוריו הדיפלומטיים כדי לצלוח את הטריטוריה העוינת בניו יורק.
האו"ם יהיה שחקן מפתח,
והפנייה לעזרתו מבטאת שינוי עמוק בתרבות המדינית של ישראל. אצל ברק הארגון
הבינלאומי כבר אינו "שמום", אלא שותף מדיני רב-ערך, אם לא בשמירת הגבול
ממש, אז לפחות בגיבוי ובתיעוד הפרות והתקפות. המזכ"ל, קופי אנאן, נחשב
בירושלים לגורם ידידותי ופתוח, ושר החוץ דוד לוי ייצא השבוע לפגוש אותו באירופה.
אנאן מתואם עם ז'אק שיראק
וממשלת צרפת, שהבטיחה לשלוח כוחות לדרום לבנון. יחד יוזמים השניים החלטה חדשה שתעדכן
את 425 ותתאים אותה למציאות של קיץ 2000. סגן מזכ"ל האו"ם לכוחות שמירת
השלום, ברנאר מייה, לשעבר איש משרד החוץ הצרפתי, מקיים התייעצויות על פריסה אפשרית
של כוח בינלאומי. סגנו, יואכים הוטר, בא לישראל לפני כחודש לשמוע פרטים ולהתחיל
בתכנון ההיערכות החדשה. שתי חלופות עומדות על הפרק: שינוי בפריסת כוח
יוניפי"ל, המוצב בלבנון מאז 78', ופריסתו לאורך הגבול - או החלפתו בכוח
רב-לאומי חדש במסגרת האו"ם או מחוצה לה. החיזבאללה כבר רמז שיתנגד להצבת כוח
שישמור על ישראל מאדמת לבנון, ובירושלים חוששים מהתנגדות סורית לכל שינוי במצב
הקיים.
לאו"ם ניתן עוד תפקיד
חשוב בהחלטה 425: לוודא שישראל אכן פינתה את צבאה מלבנון עד לגבול הבינלאומי. ברק
יזדקק לחותמת הכשרות של אנאן, כדי ישראל תוכל לטעון להגנה עצמית בכל פעם שהיא
תידחק לתגובה לאחר שחייליה או אזרחיה יותקפו. במזכירות האו"ם כבר מאווררים את
המפות הישנות של קו שביתת הנשק.