בני ערובה

הירי על מוצב הבופור הוא עוד הוכחה לכך שלמרות ההצהרות הרמות, החיזבאללה הוא שמכתיב את האירועים. נשאר רק לראות אם תהיה עוד השבתה של צפון ישראל בגלל שחיילים נופלים ברצועת הביטחון.

עפר שלח, "מעריב", 13.2.00

המלחמה היומיומית בלבנון מתחילה להידמות לסיפור מן הגמרא על האיש שנס מפני הארי ופגעו הדב, וברח מן הדב והכישו הנחש. צה"ל עוד לא הספיק לפתור את בעיית ירי טילי הנ"ט על עמדות, שגבה את עיקר המחיר בשבועיים האחרונים, והנה נהרג חייל שהיה בתוך תעלת לחימה. הרבים מבינינו שהיו אי פעם בתוך תעלה כזו יודעים כמה מעט מגופו של חייל בולט החוצה ממנה, ואיזו רמה של דיוק ושלוות נפש צריך כוון, מיומן ככל שיהיה, כדי לפגוע באדם כזה. מעבר למחשבות על הציוד בו עושה החיזבאללה שימוש (ידוע כבר שהטילים עצמם הם מיושנים למדי), ברור שיכולתם של היורים לכוון את הטיל ללא הפרעה במהלך טיסתו - שיטת ההנחייה של טילי הטאו - היא מפתח לרמת הפגיעה הגבוהה הזו.

בצה"ל מסבירים ששלוות הנפש הזו מקורה בכך שלוחמי החיזבאללה יורים מתוך הכפרים, ולפיכך קשה לזהות מי יורה ומאיפה. ואם כך, הולכת ומתקרבת נקודת ההכרעה של הפיקוד והדרגים שמעליו: האם להשיב אש לתוך הכפרים, ולהסתכן בפגיעות באזרחים ובקטיושות, או למצוא פתרונות הגנתיים פאסיביים, שבשלב זה אינם עובדים. לכאורה, כבר הודיעה ישראל שהיא מתכוונת להגן על חייליה בכל האמצעים (דבר המותר גם על-פי הבנות 'ענבי זעם'); מעשית, זה עדיין לא קורה.

הירי על מוצב הבופור הוא עוד הוכחה לכך שלמרות ההצהרות הרמות, החיזבאללה הוא שמכתיב את האירועים. ואחרי שראש הממשלה והרמטכ"ל כבר התחייבו למדיניות חדשה ותוקפנית, ברהב שמחייב-לכאורה את ישראל לפעול, ומשאיר את אופציית 'הזמן והמקום' לחיזבאללה בלבד, נשאר רק לראות אם יעמדו בדבריהם. המשמעות האפשרית היא עוד פעולה בנוסח זו של השבוע שעבר, ועוד השבתה של צפון ישראל (ואולי גם ירי קטיושות) בגלל שחיילים נופלים ברצועת הביטחון.

בשבוע שעבר הוכח שצפון ישראל הוא בן ערובה של רצועת הביטחון; השבוע נראה מה החליט אהוד ברק, שקנה חלק מתהילתו הצבאית במבצעים לשחרור חטופים, לעשות עם בן הערובה הזה.

חזרה

לדף

ראשי