אם ללוחם בן 18 מגולני:

"בנסיבות הנוכחיות: להיות לוחם סדיר - זה להיות נידון למוות"

יהודה גורן, "מעריב", 1.2.00

"מאז שבני גוייס וחוייב להיות לוחם בצה"ל, אני נלחמת על חייו. להיות לוחם סדיר בחטיבות חי"ר בנסיבות הנוכחיות, זה להיות נידון למוות ללא משפט - הממתין לביצוע גזר הדין".

כך אמרה אתמול עתליה בוימל, ממיצפה יובלים בגליל, אם ללוחם בן 19 בגולני, במכתבים ששיגרה לחברי הכנסת ולאגודה לזכויות האזרח.

"כל פשעו של בני הוא היותו זכר, צעיר, בריא, ישר, בוגר תיכון, לא שייך ללאום הערבי ושלא עשה תורתו קרדום לחפור בה", אמרה האם הפעילה נגד השהייה בלבנון שהתראיינה אתמול בערוץ 1, "כל פשעו של בני הוא שאימו ילדה אותו במדינה הנמצאת בסכסוך לא פתור עם שכנותיה, שאימו תרמה במחדל ובמעשה למדיניות שתוצאתה היא המלחמה הבלתי נגמרת בלבנון, שאימו הסכימה בשתיקה עם חוק שירות הביטחון המחייב בני 18 להילחם על הגנת הוריהם, ושאימו חינכה אותו לפטריוטיות. האם זה פשע שדינו מוות?".

היא הוסיפה כי "אנחנו, ההורים של הילדים האלה הנהרגים בלבנון, אזרחיה היהודים של מדינת ישראל, גזרנו במו ידינו את גזר דינם וזהו פשע שאין חמור ממנו. בטרם החלו את חייהם ובטרם הולידו ילדים משל עצמם, הם מצווים לנו את החיים. בפגיעה ישירה שלטיל נגד טנקים במוצב רותם בוצע לפני שבוע גזר דין. אתמול, כמה דקות נסיעה ממטולה לכיוון גלגלית, בוצע גזר דין נוסף נגד שלושה צעירים מבנינו. וכל מאות גזרי הדין שקדמו להם בלבנון...

הוצאה להורג

"מותם האלים של דוד גרנית, חברו לקרב של עופר, של רפאל זנגוויל שהגיע מאוקראינה, של שלושה הצנחנים אתמול ושל כל מאות הנערים היקרים האחרים, הלוחמים הצעירים שחלקם נושאים על גופם או על לוח ליבם צוואה האומרת: אמא, אבא, דעו לכם שנהרגתי סתם. זו הוצאה להורג וביצוע גזר דין מוות שאנחנו ההורים גזרנו במו ידינו על ילדינו הלוחמים הסדירים.