בין התגובה
הצבאית לתכלית המדינית
אהוד
ברק... מיטיב לדעת שהתגובה הצבאית על הקטיושות שפגעו ביישובי הגליל ובמוצבי
צה"ל אינה חותמת את הפרשה. היא רק מכניסה אותה לשלב חדש, הרה סכנת הסלמה
אמיר
אורן, "הארץ", 5.5.00
ביל קלינטון בזבז את הקיץ המזרח-תיכוני הראשון של נשיאותו על תיווך בין ישראל, לבנון, חיזבאללה וסוריה, סביב מטחי הקטיושות שהביאו למבצע "דין וחשבון". אמש הסתמנה אפשרות מדאיגה: הוא עלול לבלות גם את הקיץ המזרח-תיכוני האחרון שלו בנשיאות בהרגעת הגבול הצפוני של ישראל - וגם הפעם כשהסכם שלום ישראלי-סורי נראה חמקמק אך בהישג-יד. רמטכ"ל "דין וחשבון", אהוד ברק, הוא עתה ראש הממשלה ושר הביטחון, והוא מיטיב לדעת כקלינטון, שהתגובה הצבאית על הקטיושות שפגעו ביישובי הגליל ובמוצבי צה"ל שבגבולו אינה חותמת את הפרשה. היא רק מכניסה אותה לשלב חדש, הרה סכנת הסלמה אך גם מגלם סיכוי לחידוש נמרץ של המגעים המדיניים בין ירושלים ודמשק.
ההתלבטות העיקרית שבפני ממשלת ברק, בשבתה על מדוכת החלופות השונות לפעולות בלבנון, עסקה בשאלת ההלימה שבין האמצעי הצבאי והתכלית המדינית. מכאן נובעות גם שאלות מעשיות - נגד מי לפעול, כיצד ובאיזו עוצמה. ההבנה היא שתגובת צה"ל יכולה לגרור תגובת-נגד ולהסלים ללחימה של ימים, אולי עד כדי"מערכת יום העצמאות", וכי לכל פריט במיגוון יש גם מחיר.
* לבנון. הריסת מתקני תשתית - חשמל, תחבורה, תעשיה, כלכלה - תציג את ממשלת לבנון במערומיה, אך גם עלולה לקומם כנגד ישראל גורמים עולמיים שתמיכתם (במועצת הביטחון ובכוחות או"ם בשטח) נחוצה להרגעת הגבול לאחר הנסיגה. קושי נוסף, המעסיק במיוחד קצינים בכירים בחיל האוויר, הוא חיסון הדרגתי של לבנון מפני מהלומות כאלה. הזעזוע שם בעקבות מבצע "רפואה חליפית" ב-24 ביוני אשתקד כבר דעך; סף הציפייה לתגובת צה"ל עולה, ועמו כושר ההסתגלות.
* חיזבאללה. תגובה ישירה נגד מתקנים ומשרדים של הארגון השיעי לא תועיל, אם לא תפתיע - כוננות הספיגה של חיזבאללה מתורגמת לפיזור אנשיו לכל עבר. פגיעה במנהיגים, מהדרג של חסן נסראללה, תאותת על נכונות ישראלית להסתכן ב"מלחמת קודקודים" הדדית. גם כך כבר מעריכה קהילת המודיעין בישראל כי פעולות חיזבאללה לא ייפסקו בהיסוג צה"ל מלבנון, אלא רק יפשטו צורה וילבשו צורה, בפיגועים בתוככי ישראל ובחו"ל.
* איראן. ישראל יכולה, בנסיבות מסוימות, לאתר נשק איראני בדרכו לחיזבאללה ולפגוע בו, באמצעי התובלה שלו ובאנשי משמרות המהפכה המלווים אותו. זו תהיה קריאת-תגר על איראן, המנסה כדרכה לחבל בהתקדמות מדינית ישראלית-ערבית. הסיכון: גל פיגועים בהנחיית הגורמים השמרניים במשטר האיראני (ואיום ישיר על חיי הנאשמים במשפט הריגול של יהודי שיראז).
* סוריה. ישראל אינה יכולה להאשים את סוריה באחריות לפעולת חיזבאללה אתמול, יותר מכפי שהיא יכולה להתכחש לאירועים שפגעו שלשום באזרחים לבנוניים, הירי הקטלני של צד"ל והפצצת חיל האוויר - שני ארגונים הסרים בדרך כלל למשמעתה. צד"ל, שפעל "בלי אישור" לדברי הרמטכ"ל שאול מופז (כלומר, ידו של צה"ל אמורה להימצא אצלו על ההדק ועל הנצרה), עלול לחולל תקריות דומות, כדי לסבך את ישראל. פגיעה מכוונת בכוחות סוריים בלבנון תדרבן את קלינטון להתערב, כדי לסכל הסלמה נוספת. התערבות כזו, עד כדי שיגור שרת-החוץ מדלן אולברייט למסע מזורז בין ירושלים לדמשק, בדומה לוורן כריסטופר ב-93', תאלץ את ברק לבחור בין התקרבות לעמדתו של חאפז אל-אסד בשאלת צפון-מזרח הכנרת לבין עמידה מול חזית אמריקאית-סורית מתואמת.
חודשיים לפני המועד האחרון לנסיגת צה"ל מלבנון, לפי התחייבות ברק לפני הבחירות והחלטת הממשלה בחודש הנפגעים האחרון בצפון, פברואר, נקלע ראש הממשלה למצוקת זמן, ואולי אף נכון יותר לומר שהוא משחק בזמן פציעות. צה"ל מספק תמיכה סבילה בלבד, דלת אהדה, להחלטותיו. יישובי הצפון ותושביו, בעדשה המגדילה של התקשורת הממחזרת דם ואש ותמרות עשן ובכי תמרורים, לוחצים עליו לעשות משהו, כלשהו, נגד מישהו, אף שאין בשום אמתחת נוסחה שתפתור את צרותיהם - למעט הסכם שלום עם סוריה, שאת מחירו מהסס ברק לשלם.
היציאה החד-צדדית מלבנון היתה יוזמה ישראלית, בחתימת ברק ובעקבות תנודה עונתית בדעת הקהל וחישובי התמרון הצבאי והמדיני מול קלינטון ואסד. עכשיו עברה היוזמה לגורמים אחרים - חיזבאללה, צד"ל, טהראן. רק יוזמה חיצונית, מוואשינגטון, יכולה לאזן את מקבילית הכוחות ולקדם את התהליך אל סוף טוב.