כעת כבר מותר לפחד

אפרים סידון, מעריב, 18.2.00

פעם אמרו לנו, ממש לא מזמן,

שחיילים טובים אינם בוכים.

רק נמושות מזילים דמעות.

ואם נשנק גרוננו מבכי עצור,

כשחברנו נטמן באדמה,

הרגשנו עצמנו נורא רכרוכים,

גם אם פרצה מעינינו דמעה.

אבל עכשיו אפשר כבר לבכות,

הפיקוד הבכיר נותן רשות.

חייל בוכה זה כבר לא בושה,

חייל בוכה אינו סמרטוט.

לעומת זאת, לחשוב אסור עדיין,

ואסור גם להביע פחדים.

חיל חושש או חייל מהרהר

מעצבן כמה מפקדים.

ואם חייל אינו מתנדב

לשחק את תפקיד התם,

ואם חייל אינו מבין

מדוע נשפך הדם,

הרי זה מאוד-מאוד חורה

לכמה מפקדים בכירים,

שאינם יכולים לתת לו תשובה,

ולא לנפק הסברים.

אז דע שמותר לפחד חייל,

ואפשר לבטא תהיות.

חייל שאינו מפעיל את מוחו

הוא מלאך אלוהים, או אידיוט.

כן, כעת כבר מותר לפחד חייל,

ורצוי בהחלט גם לחשוב.

זה מאוד אנושי - וזה לא עושה

אותך חייל פחות טוב.

רק אל תשתוק ואל תשתפן,

ותמשיך לשאול שאלות.

סמרטוט הוא מי שנכשל כמפקד,

ומחליף נימוקים בקללות.