על דובדבן ואורז

אפרים סידון , מעריב, 26.5.00

זו ארץ אוכלת יושביה - אבל גם זוללת כובשים

אל תתפתו אל האורז,

לבולעו בתאבון.

אל תאמינו באורז,

בעיקר לא בלבנון.

עזבו מאחור את האורז,

כי אוי לו לתם הנשאר.

בלבנון כידוע האורז,

הולך טוב מאוד עם בשר.

שנים הם זורקים שמה אורז,

בהמון נסיון ותיאום.

על סורים, ועל אנשי אש"ף,

עלינו ועל כוח האו"ם.

דרוזים, נוצרים ושיעים,

פלשתינים וסונים גם.

תחילה הם זורקים את האורז,

ואחר הם גובים את הדם.

לדובדבן גם אל תאמינו,

גם אם טוב הפרי ומתוק.

ומי אשר בלבנון יתמכר לו,

הוא לא יגיע רחוק.

בלבנון אל תאמינו,

לשום התחייבות או מלה.

לא לצד"ל ולא ל'אמל',

לישראל, או לחיזבאללה.

שומר נפשו, בל ישהה בה,

כי רבים בתוכה נחשים.

זו ארץ אוכלת יושביה -

אבל גם זוללת כובשים.

את לבנון עזבנו,

לא נותר בה חייל אחד.

אך מאות רבות לא חזרו איתנו -

ולא יחזרו לעד.

ושמחה תתערבב בעצב,

ודמעה - בחיבוק גדול.

כי למה תמיד את מחיר האיוולת,

נשלם ביקר מכל?

מדוע זמן כה ארוך יידרש,

לשמוע אל קול התבונה.

ומדוע נותרו מבנים רבים,

רק חצי דיסקית ותמונה?

את לבנון עזבנו,

סימן שאלה נותר.

ואולי במקום ברווזים במטווח,

יפרחו יונים כבר מחר.

את לבנון עזבנו,

יצא חייל אחרון.

ומוטב לשוב לגבולנו בלילה,

מאשר לשוב בארון.