צא משם
עכשיו!
מאת: יהורם
גאון (התפרסם
בואללה 16.2.00)
אני
רוצה להציע לאהוד ברק, שהוא גיבור נועז ללא שום ערעור, מעשה גבורה גדול מכל אלה
שעשה בימיו עד כה. גדול ממבצעי הסיירת, העלומים והגלויים. אני רוצה להציע לו היום
- לא לחכות ליולי. גם לא למאי, אפילו לא למרץ, אלא היום! עכשיו! הרגע! לצאת
מלבנון! זה יהיה הגדול במבצעי הגבורה שלו, הנמרץ שבהם, הבוטה והחזק מכולם! להחזיר
עכשיו את הילדים מלבנון! להחזיר אותם מרצועת הביטחון, שרק אלוהים יודע את מי היא
מבטחת בדיוק. האם את החיילים שקולעים להם טילים לתוך חרכי הירי של המעוז? האם היא
מבטחת את יישובי הצפון, שתושביהם מחכים במקלטים לאות הרגעה, כדי לצאת מהמחילות אל
האור? למה בכלל קוראים לרצועת המלקות הזאת רצועת ביטחון?
כדי
להבין את האבסורד שבו אנו שרויים, צריך פשוט לתאר מצב בלתי אפשרי, בו יוצאים משטח
ישראל כוחות גרילה, שמכנים את עצמם "שליחי האל" או "נוקמי
הקודש", ותוקפים את צבא לבנון. אל מי בדיוק היתה באה אז ממשלת לבנון בטענות?
למחבלים האלה? או לממשלת ישראל? האם מישהו היה מעלה בכלל על הדעת שהצבא הלבנוני
היה מגיע ל,הבנות" עם אותם כוחות גרילה פרועים, וקובע איתם איך ומתי ואת מי
מותר להרוג?... זה נשמע מאוד לא הגיוני, נכון?! כי זה באמת לא הגיוני. אנו סבוכים
ומסתבכים בגלל שעדיין לא החלטנו במי אנחנו נלחמים... אם זה נגד הסורים, אז איך זה
שבגבול עמם שקט? ואיך זה שראש הממשלה מבטיח שביולי נצא מלבנון בהסכם, כשההסכם הזה
עם הסורים נראה רחוק מיולי כמו תל אביב מרצועת הביטחון. ממש פלנטות אחרות ומרחק
שנות אור ביניהן. האם אנחנו נלחמים בחיזבאללה? האם במדינת לבנון? בצבא לבנון? אם
סוריה היא זו שמכתיבה את המהלכים, ונגדה אנחנו נלחמים, למה שלא נצא מלבנון מיד
וניקח ממנה את שדה הקרב הלבנוני, דרכו היא נלחמת בנו עם חיילים לא שלה ועל אדמה לא
שלה. נתעמת איתה אחר-כך ישירות בגבולה, נגד צבאה, ואולי אז סוריה תתגלה בחולשתה
ותשב איתנו מהר יותר בשולחן המשא ומתן. אין לי ספק שלאחר עימות ישיר מולה תראה
תמונה אחרת, ברורה יותר, הגיונית יותר וגם צודקת יותר כלפי פנים הארץ, וגם כלפי
חוץ לארץ.
המצב הוא
כזה שאנחנו נלחמים בארץ לא ארץ, ולמול אויב שאינו בדיוק מי שרצינו להילחם בו, ולכן
אנחנו כותבים להם כל העת תסריטים של אש ותימרות עשן, ומחכים שישחקו לפיהם, אך
ההצגה שמתקבלת היא אחרת, שלא לפי הכתוב. היחידים ששיחקו לפי התסריט היינו אנחנו -
חלקנו שיחק מן האוויר וזרע חורבן והרס, חלקנו האחר שיחק עמוק עמוק באדמה. שאר
השחקנים בשביתה, ממאנים להבין את הכתוב. ובכלל, ה"הבנות" האלה, אם כבר
הזכרנו אותן, מיום שהן "הובנו" עוד לא היה דבר כל כך לא מובן. למה זה
ברור ומובן כל כך שחיילים הורגים חיילים?? זה לא מובן ולא יובן לעולם! ואפילו
שאנחנו לא בשטח שלנו - אנחנו שם כדי להגן על עצמנו, לא כדי "להבין"
שמותר להרוג חיילים שלנו, כל עוד לא פוגעים באזרחים. פעם היינו מופתעים בשעת התקפה
עלינו. היום הגענו לשיא האבסורד - אנחנו מופתעים שלא הותקפנו! הבוץ הלבנוני כבר
נכנס לנו למוח ועושה בו שמות.
צריך
לחזור משם אדוני ראש הממשלה, ועכשיו! הנה אנחנו ברצועת "הביטחון", והנה
תושבי הצפון במקלטים, אז מה יש לנו מהרצועה הזאת, חוץ מהודעות של דובר צה"ל?
כשנחזור הביתה וצה"ל יישב על הגבול הבינלאומי, יהיה לנו הרבה יותר קל. במקרה
של התקפות נדע בדיוק נגד מי אנחנו נלחמים. אם זה יבוא מכיוון לבנון, צה"ל
יילחם בצבא לבנון. אז לא נהיה "כבדים" שמחפשים את "העוקצים"
הקטנים, כמו שהגדיר זאת אחד החיילים. אז נילחם כמו שצבא נלחם בצבא, מדינה ריבונית
במדינה ריבונית. ואם תהא זאת סוריה, שהאדמה הלבנונית כבר לא תהווה לה למפלט, גם אליה
אפשר להתפנות - צבא מול צבא. כשאנחנו מגינים על הבית שלנו מהבית שלנו, הכל נראה
הרבה יותר הגיוני, גם יותר ברור. אדוני ראש הממשלה, אין לך מושג איך ישתנו חיינו
וחייך, שיהפכו ברורים יותר ובטוחים יותר, בלי רצועת הביטחון הבלתי בטוחה. מה גן
שזה יכול להיות מעשה הגבורה הגדול ביותר בקורותיך. אתה יודע...
בעולם
הבמה יש פתגם האומר ש"אתה טוב כמו ההצגה האחרונה שבה שיחקת", רק אותה
זוכרים לך. ואני משוכנע שמהלך הגבורה ביציאה מלבנון ייזכר לך כגבורתך הגדולה
מכולן.
צא משם כבר!