כיצד לא לסגת
זאב שיף, "הארץ", 12.5.00
צה"ל כבר ביצע נסיגות שונות בעבר שלא במסגרת
הסכמי שלום. נסיגה כזאת היתה מדרום לבנון לאחר שצה"ל תפס 14
כפרים לבנוניים בתום מלחמת העצמאות. אחרי המלחמה הזאת גם נסוג צה"ל מאזור אל
עריש בסיני ומשני מקומות ברצועת עזה. אחרי מבצע קדש ב-1956
נאלץ צה"ל, עקב לחץ אמריקאי ובינלאומי, לסגת מכל סיני בלי הסכם עם מצרים, אך
בערבות אמריקאית. אחרי מלחמת יום כיפור נסוג צה"ל משטחים בסיני ובגולן.
בלבנון היו נסיגות נוספות בתום מלחמת 1982 ושלא במסגרת הסכמים. שם לוותה
הנסיגה בפעולות טרור.
מה שמייחד את הנסיגה הצפויה מדרום לבנון אינו העדרו
של הסכם, אלא שהיא נעשית תחת אש מצד גורמים שאינם צבא סדיר. גם בעבר החליט הדרג
המדיני על נסיגות למרות התנגדות מצד גורמים בכירים בצה"ל. הנסיגה מסיני ב-1957
בוצעה למרות התנגדות הרמטכ"ל משה דיין ויורשו חיים לסקוב.
במלחמת העצמאות התנגד יגאל אלון לנסיגה החפוזה מאל עריש וסיני. הנסיגה הקרובה גם
מתייחדת בלחץ דעת הקהל בישראל ובוויכוח בעולם הערבי. הישראלים מאסו בלבנון. האבידות
הרבות בה הן שהובילו להחלטת הדרג המדיני, שנולדה במסגרת מערכת בחירות. בפעם
הראשונה בתולדות מלחמותינו גבר האויב בלוחמה הפסיכולוגית על ישראל, כולל שימוש
מתוחכם בתקשורת הישראלית. התברר שכושר העמידה של ישראל נשחק בלא הכר והמבחן עוד לא
הסתיים.
בעולם הערבי גובר קולם של הטוענים, שישראל מבינה רק
את שפת הכוח ורק היא מביאה אותה לנסיגות - כך באינתיפאדה הפלשתינית וכך במלחמתו של
חיזבאללה. זאת בניגוד לתפישה המצרית מאז הסכמי קמפ-דייוויד, כי את ישראל צריך
לשכנע לנסיגות לא במלחמה אלא בהסכמי שלום והסדרי ביטחון. לפי שעה לא ידוע כיצד
תשפיע תפישת חיזבאללה והחמאס על הפלשתינאים ועל מדינות ערב. הצעדים הבאים, החל
בדרך הנסיגה וכלה בהתנהגותה של ישראל לאחר מכן, יקבעו הרבה. המבחן אינו רק צבאי.
חיזבאללה מבין זאת ולישראל צפויים מצדו שני מבחנים,
שישפיעו על תפישת כושר ההרתעה של ישראל, גם בעיני עצמה. במבחן הראשון חותר
חיזבאללה ליצור רושם שצה"ל בורח יותר משהוא נסוג, ולכן יחפש דרכים לזנב
בצה"ל. אסור שצה"ל ייצא מלבנון כשזנבו בין רגליו, ויש לגלות תושייה
מבצעית בצעדים הבאים. האמריקאים נתקלו בבעיה דומה לפני נסיגתם מווייטנאם, ולכן
המליץ קיסינג'ר על הגברת ההפצצות, לרבות בקמבודיה.
אפילו הסרבים המוכים עשו מאמץ לסגת בכבוד מקוסובו.
הרבה תלוי בשאלה כיצד תנהג ישראל באנשי צד"ל
ובמשפחותיהם. בעיית צד"ל קשה ומסובכת יותר מהנסיגה הטריטוריאלית. חיזבאללה
וסוריה יבקשו להשפיל את ישראל, להוכיח שהיא מפקירה את בעלי בריתה. הגישה שיש לנקוט
היא, שאם אין הסכם בקשר לצד"ל הרי מה שמותר לאיראן בסיוע שהיא מגישה
לחיזבאללה ולג'יהאד האיסלאמי, ומה שמותר לסוריה בתמיכתה בחיזבאללה ובחמאס, מותר גם לישראל בסיוע לצד"ל, אם אחרי הנסיגה
יבקש להגן על כפריו עד שיירגע האזור וממשלה לבנונית תממש שם את ריבונותה.
מבחן אחר קשור לתקופה שאחרי הנסיגה. כאן חלוקות
הדעות בשאלה כיצד יתפתחו הדברים. אם תהיה הידרדרות, ספק אם יהיה אפשר למנוע פעולות
ישראליות נגד הסורים והאינטרסים שלהם בלבנון. הפגיעה האחרונה של חיל האוויר בכביש
דמשק-ביירות היתה איתות לכך. הידרדרות כזאת עלולה לגרום לכך שחיל האוויר ייאלץ
לעשות בלבנון מה שעשו חילות האוויר של נאט"ו בקוסובו.