לא
להישאר שם - שבועיים אחרי פרוץ מלחמת לבנון
יוסי ביילין,
הארץ,16/06/1982
עוד טרם נסתיימו הקרבות החלה
מסתמנת נוסחה חדשה-ישנה לטיפול בשטחי לבנון הנמצאים בשליטת ישראל: "לא כבשנו
שטחים בשל תביעות טריטוריאליות, אך לא נצא מן השטח לפני שיימצא הסדר אשר יעניק לנו
ביטחון".
אני חושש שהנוסחה המעורפלת הזו
תיצור סביבה קונסנזוס. שוב יאמר – לא ייתכן שבנינו נפלו לשווא ושניסוג מאדמת לבנון
ללא השגת כל מטרותינו. שוב נחכה לטלפון או ללבנון עצמאית, ושוב נישאר
"בינתיים" בשטחים לא-לנו ונשלוט באוכלוסיה שאינה רוצה בנו. מי שזורק את
הנוסחה הזאת כיום כלאחר-יד, כמהלך פתיחה במו"מ או כאיום, מוטב שילמד מן
הנסיון ויידע שהוא יוצר משקע חדש בדעת הקהל הישראלית, משקע שעלול להיות לכבלים על
ידיו. נעמי שמר תכתוב המנון חדש על מבצר הבופור, גוש אמונים יתנחל בצור, הרב גורן
יתקע בשופר בצידון, ואנשי הרב כהנא יתבצרו בדמור כדי למנוע נסיגה. ברגע שתיקבע
נוסחה ממשלתית-קונסנזואלית תהיה נסיגה ממנה קשה כקריעת ים סוף.
אם אכן יש לממשלת ישראל כוונה
לעזוב את השטח שנכבש – מוטב. אך יש בלבי חשד כבד, שכשם שלא היה כל קשר בין מהות
המבצע ובין שלום הגליל, כשם שהממשלה לא עמדה בדיבורה על אודות 40
הקילומטרים, וכשם שהדיבורים על הימנעות ממגע עם הסורים היו ללא כיסוי – כך גם אין
שום כוונה רצינית מאחורי ההצהרות על אי הישארות בשטח.
אם לחץ בין-לאומי לא יוביל לנסיגה
ישראלית – ואיש אינו רוצה בלחץ כזה – יהיה על האופוזיציה לעמוד איתן מול פיתויי
הקונסנזוס ולתבוע את עזיבת השטח תוך החלפת צה"ל בכוח בין-לאומי כלשהו. וזאת,
לפני שנתחיל כולנו לומר את זמר "השטחים כקלפי-מיקוח", ולפני שישראל תאבד
את שארית מאפייניה כמדינה יהודית דמוקרטית ומוסרית.