מי צריך את אסד

אברהם סלע, הארץ, 6.4.99

הטענה שהלחימה נגד צה"ל בלבנון היא מכשיר סורי ללחץ על ישראל כדי שתוותר על רמת הגולן, מגוחכת. הרי לא סוריה הכניסה את צה"ל ללבנון.

בדיון הציבורי בשאלת לבנון מאוחדים המתנגדים לנסיגה ישראלית חד צדדית, ובראשם צמרת מערכת הביטחון וצה"ל. בזירה הפוליטית מובילים את ההתנגדות מנהיגי העבודה, מפלגת המרכז ומרצ. הם טוענים שבלא הסכם עם סוריה, שיעניק גיבוי להסדרי ביטחון בין לבנון לישראל, לא יהיה ביטחון ליישובי הצפון. סוריה, כך נטען, רואה בהקזת דמם של חיילי צה"ל בלבנון אמצעי שנועד להביא את ישראל לשולחן המשא ומתן על רמת הגולן. יציאה חד צדדית מלבנון תיטול מידיה מכשיר זה, ועלולה לדחוק אותה בלית ברירה לעודד ארגונים לבנוניים ופלשתיניים לתקוף מטרות בישראל עצמה, צעד שיביא לסכנת עימות ישיר בינה לבין ישראל.

בנימוק זה הסביר ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפגישתו עם נציגי ארגון "ארבע אמהות" בדצמבר שעבר, את המשך נוכחות צה"ל בלבנון, אף שהסכים בפירוש שיציאת צה"ל מלבנון תחליש את סוריה. בגישה זו מגולם כל האבסורד שבתפישת רצועת הביטחון בדרום לבנון: הכרה ביתרון האסטרטגי שהיא מעניקה לסוריה, היכולה לעודד התקפות על כוחות צה"ל בלבנון במחיר אפסי מבחינתה, וסירוב לשלול מסוריה יתרון זה על ידי יציאה חד צדדית, בשם תחזיות הרות אסון ליישובי הצפון אם כך ייעשה.

הטענה שהלחימה נגד צה"ל בלבנון היא מכשיר סורי ללחץ על ישראל כדי שתוותר על רמת הגולן, מגוחכת. הרי לא סוריה הכניסה את צה"ל ללבנון. ממשלת נתניהו עשתה שימוש ציני בטענה שללא הסכמת סוריה אי אפשר לצאת מלבנון. מצד אחד היא נמנעה מלחדש את המשא ומתן עם דמשק על רמת הגולן, אבל מצד שני העלתה הצעה ליישם את החלטת מועצת הביטחון 425, למרות הידיעה הברורה שהדבר מחייב הסכמה סורית. גורמים בשמאל, ובמיוחד במרצ, מרחיקים לכת עד כדי התנגדות לנסיגה חד צדדית של צה"ל מלבנון שמא, חלילה, יינתן חיזוק לעמדת אלה המסרבים להיכנס למשא ומתן עם סוריה על רמת הגולן. לדידם, המשך נוכחות צה"ל בלבנון הוא ערובה לקיום הלחץ הסורי על ישראל. כמו בשאלת המניעים והיעדים של חיזבאללה במלחמתו בנוכחות צה"ל בדרום לבנון, קיים חוסר הבנה - אם לא עיוורון - בכל הנוגע למשמעות ההגמוניה הסורית בלבנון בעבור ישראל. לסוריה יש עניין עמוק בהמשך היציבות הפוליטית והכלכלית בלבנון. כמיליון סורים עובדים בלבנון; חלק מהכנסותיהם מגיעות לסוריה והן מרכיב חשוב כלכלתה, זאת בלי להזכיר את סחר הסמים שבו מעורבים כנראה רבים מבכירי המשטר.

מאז פלישתה ללבנון ב-1976 השקיעה סוריה משאבים אנושיים וחומריים עצומים כדי ליישב את הסכסוכים הבין עדתיים בלבנון ולהחזיר אותה לתפקוד נורמלי. סוריה לא מעוניינת לראות את לבנון נקלעת שוב להרס וחורבן כתוצאה מתגובה צבאית ישראלית מסיווית לפעולות טרור היוצאות מרצועת הביטחון. יציבותה הפוליטית ושגשוגה הכלכלי הם אינטרס סורי ראשון במעלה שבו מעורבים באורח אינטנסיווי אסד ועוזריו הבכירים ביותר. גם חידוש המשא ומתן עם ישראל והחזרת רמת הגולן הוא ללא ספק יעד לאומי חשוב למשטרו של אסד, אך ההתערבות הצבאית הישראלית בלבנון דחקה את הרמה למקום משני בסדר היום הלאומי הסורי. סוריה אכן תומכת בהתנגדות המזוינת לכיבוש הישראלי הנמשך בדרום לבנון, אך ספק אם היא משלה את עצמה שפעולות הגרילה יקרבו את מקבלי ההחלטות בישראל לשולחן הדיונים אתה. למרות החזות של שיתוף פעולה הדוק בין דמשק לחיזבאללה, יחסיהם מאופיינים באמביוולנטיות יותר מאשר בזהות אינטרסים. סוריה מאפשרת לחיזבאללה לקיים פעילות מזוינת בדרום ובבקעה ומשמשת צינור להעברת הנשק שמספקת לו איראן. אך בו בזמן, פעילות חיזבאללה טומנת בחובה סכנת הסלמה צבאית ביחסים עם ישראל, במיוחד אם מביאים בחשבון את הקרבה הגיאוגרפית של בסיסי חיזבאללה, שצה"ל מפציץ מדי פעם, לכוחות הסוריים בבקעה. גם קיצוניותו הדתית של חיזבאללה אינה נוחה למשטר בדמשק, שתמיכתו נתונה לסיעה השיעית היריבה "אמל". בעבר הצבא הסורי אף פעל לא אחת בכוח נגד לוחמי הארגון. אולם חיזבאללה נהנה כל השנים מתמיכתה של איראן, דבר שסוריה נאלצה להתחשב בו בשל יחסיה האסטרטגיים עם איראן מאז 1982. כך נותר חיזבאללה הארגון המזוין היחיד בלבנון, בעוד שכל שאר המיליציות נאלצו להתפרק מנשקן ולהסתפק בפעילות פוליטית. אולם באחרונה ניכרת ירידה בממדי הסיוע האיראני לחיזבאללה, ויש להניח שעם החלפת השר למודיעין (המתאם, בין השאר, את פעילות הטרור בחו"ל והקשר עם חיזבאללה), נאמנו של הנשיא חאתמי, יצטמצם הסיוע עוד יותר.

סוריה היא למעשה הריבון בלבנון. ריבונותה התבטאה במיוחד בכך שהמשטר מנע בכל דרך הפרדה בין הטריטוריה הלבנונית לסורית בכל הנוגע להסדר עם ישראל. אולם סוריה אינה מתנגדת ליציאה חד צדדית וללא תנאי של ישראל מדרום לבנון. עמדה זו קיבלה ביטוי ברור מפי בכירים סורים - יושב ראש הפרלמנט נביה ברי, ולאחרונה גם ראש הממשלה סלים אל-חוס - שהבהירו כי ממשלת לבנון לא תנהל משא ומתן רשמי עם ישראל על הסדרי ביטחון, אך תדאג לקיום משטר שביתת הנשק ותמנע התקפות מעבר לגבול לאחר נסיגת צה"ל. סוריה תפיק תועלת רבה מנסיגה ישראלית מלבנון, שכן כך תורחק ישראל מבקעת הלבנון, המהווה ציר נוח להבקעת שריון בכיוון מרחב דמשק, ויקטן האיום הצבאי הישראלי לתנועת מלקחיים מלבנון ורמת הגולן עד ללב סוריה.

הרבה ממסע ההפחדה שמתנגדי הנסיגה החד צדדית מנהלים בקשר למה שסוריה עשויה לעשות, אם ישראל תצא מלבנון בלא הסכמתה, יונק מדימוי בלתי מציאותי של משטרו של אסד כבעל עוצמה ונחישות לקחת סיכונים. אך בניגוד לתפישה הרווחת, סוריה אינה אותה "מדינת וטו" אזורית, שהצליחה באמצע שנות ה-80 להביא לסילוק צה"ל מרוב שטחה של לבנון ללא הסדר רשמי כלשהו. סוריה מצויה במשבר כלכלי וחוסר בהירות כללי על עתיד המשטר. הסכמי אוסלו, השלום הישראלי-הירדני והידוק הקשרים הביטחוניים בין ישראל לטורקיה החריפו את הבידוד האזורי שלה. ולבסוף, התמוטטות ברית המועצות שנטלה מסוריה לא רק את הגיבוי האסטרטגי שהיה לה, אלא השאירה אותה עם מצבור נשק גדול ומתיישן בלא סיכוי סביר לחידושו בזמן הקרוב. כניעתה המיידית והמפתיעה של סוריה לאולטימטום הטורקי באוקטובר האחרון, לגרש את מנהיג המחתרת הכורדית אוג'לאן, רק ממחישה את חולשת המשטר וזהירותו מפני הסתבכות צבאית. אין ספק שלסוריה יש יכולת צבאית המהווה איום אסטרטגי על ישראל. אך אילוצים אסטרטגיים ואינטרסים אנוכיים מצמצמים את יכולתה לפעול נגד ישראל הריבונית לאחר שזו תצא מדרום לבנון. תיאורטית, סוריה עלולה לחזור ולעודד ארגונים פלשתיניים ולבנוניים לפעול נגד ישראל מתוך לבנון, אך הסיכוי לכך קלוש לאור ההישגים הסוריים בייצוב המערכת הפוליטית והכלכלית הלבנונית.

סוריה, ממש כמו ישראל, אינה מעוניינת בהידרדרות צבאית. היא מודעת להבדל העקרוני בין פגיעה בשטחה הריבוני של ישראל על ידי פעולות טרור לבין מאבק צבאי - לגיטימי לפי כל קנה מידה בינלאומי - המתנהל נגד נוכחות צה"ל בלבנון. באחרונה שולחת דמשק איתותים ברורים בדבר רצונה בחידוש המשא ומתן עם ישראל על רמת הגולן. להנהגה הסורית ברור, שדרוש לשם כך רצון טוב מצד ישראל וארה"ב, שאי אפשר להשיגו באמצעות התקפות על חיילי צה"ל בלבנון, ועוד פחות מזה על ידי פגיעה בשטחה הריבוני של ישראל. לנוכח יחסי התלות בין לבנון לסוריה, האחריות על כל פעולה היוצאת מגבול לבנון נגד ישראל עצמה תוטל באופן חד משמעי על המשטר בדמשק. גם כך סוריה מצויה תחת מכבש הלחץ האמריקאי, המתבטא בהפעלת סנקציות על מדינות וחברות המספקות לה נשק בשל היותה מדינה הנותנת חסות לטרור. לפי המצב היום, יש לחדש את המשא ומתן עם סוריה על הסכם שלום מלא, שייתן מענה הולם גם לבעיית דרום לבנון ויבטיח את שלומם וביטחונם של אנשי צד"ל.

אולם כלל לא ברור מתי, אם בכלל, יושג הסכם כזה, בעיקר לנוכח הקושי הסורי לעכל את הדרישה הישראלית לנורמליזציה ביחסים ביניהן ואי הבהירות הקיימת בעניין נכונות הציבור בישראל לוותר על כל רמת הגולן כדרישת סוריה. מכל מקום, לא ברור מדוע דווקא אלה המוכנים לוותר על רוב, אם לא כל, רמת הגולן מבקשים לנהל מו"מ כשידיה של ישראל קשורות מאחור. כלומר, תוך כדי השארת צה"ל בלבנון כשהוא נתון להתקפות חיזבאללה, ולשיטתם - ללחץ סורי על ישראל. הרי דווקא מי שרוצה במשא ומתן עם סוריה, שסיכוייה של ישראל להשיג בו את יעדיה המינימליים אינם ברורים, צריך להיות מעוניין קודם כל להיפטר מדרום לבנון, כדי לנהל את המהלך עם סוריה בלא לחצים מיותרים.

אך גם אם יושג הסדר עם סוריה, האם היא תוכל לשלוט בכל אדם מזוין שיימצא בקרבת הגבול הלבנוני? האם תוכל למנוע פעולות של קבוצות ויחידים נגד ישראל משיקולים מקומיים ופנימיים? הצגת הסדר עם סוריה כערובה לביטחון מוחלט בגבול לבנון היא שקרית בה במידה שהיא מזיקה בעצם מתן זכות הווטו לסוריה על הסדר ישראלי-לבנוני. יציאה חד צדדית של צה"ל לגבול הבינלאומי תיתן לישראל זכות הגנה עצמית לגיטימית, שבאורח פרדוקסלי תהיה רחבה יותר מאשר במצב הנוכחי, שבו ישראל מקיימת נוכחות בדרום לבנון. זאת ועוד, נסיגת צה"ל מלבנון תביא לחיזוק ניצני ההתנגדות להמשך הנוכחות הסורית בלבנון.

ד"ר אברהם סלע הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, שירת כקצין מודיעין בדרגת סא"ל והיה חבר המשלחת הישראלית לשיחות נאקורה.