עוד תזכורת
ב.מיכאל, "ידיעות
אחרונות", 5.3.99
כל אימת שחרמשו של מלאך המוות
קוצר ביעילות ילדים ובחורים בלבנון, צריך לשוב ולהזכיר:
1. לא היה חיזבאללה בלבנון.
אנחנו המצאנו אותו. במו רגלינו הדורסות. אלמלא שרון ומלחמתו, לא היה שם חיזבאללה
עד היום. אלמלא הכיבוש שכבשנו את דרום לבנון, לא היה שם חיזבאללה עד היום. כאשר
נכנסו רגלינו הדורסות ללבנון, היו השיעים כמעט בני ברית. אנחנו עשינו אותם
לשונאינו.
2. אין
טרור פלשתינאי מלבנון. האויב שבגללו לכאורה גרר אותנו שרון למלחמתו - איננו עוד.
הוא כבר לא יורה עלינו משם. הוא יושב עימנו לשולחן המשא-ומתן כאן. הקרויה
"רצועת הביטחון" מגינה אך ורק על הקרויה "רצועת הביטחון",
ולהכריז כי "חגורת הביטחון" נועדה להגן רק על "רצועת
הביטחון".
3.
החיזבאללה הנלחם בנו בדרום לבנון, איננו ארגון טרור. זוהי מחתרת רגילה קלאסית
ולגיטימי,. היא נלחמת בחיילים שכבשו את מולדתה, ופוגעת בהם וכמעט רק בהם. פגיעות
באזרחים באות רק לאחר שהצבא הכובש פוגע באוכלוסייה האזרחית בלבנון. הדמגוגים
והשרלטנים המנסים לאחז את עיני הבריות ולבלבל בין מחתרת גרילה לבין ארגון טרור,
מאריכים את המלחמה ומעמיקים את נהרות הדם. כי שום מדינה בעולם טרם הצליחה לגבור
באמצעים צבאיים על מחתרת גרילה, הנלחמת בצבא שכבש את מולדתה. אף אחת. ואנחנו לא
נהיה הראשונים.
4. מי
שמתעקש לטעון כי רק בידי הסורים מצוי המפתח וכי רק בתמורה להחזרת הגולן תשקוט
לבנון, טועה טעות גדולה. הרי זה כאילו הוא אומר שאם נחזיר את הגולן - רעיון מבורך
כשלעצמו - נוכל להמשיך ולכבוש את דרום לבנון באין מפריע. מחשבות גאוניות מן הסוג
הזה תקעו אותנו בלבנון מלכתחילה. למרבה הצער, אין בעניין הזה כל קיצורי דרך וכל
התחכמויות. ילדים ימשיכו למות בלבנון כל עוד ילדים ימשיכו לכבוש את לבנון. עם
הגולן ובלי הגולן.
5. מרגע
שיצאנו למלחמה הנתעבת הזאת, ידענו כמעט כל הנוטלים בה חלק שהיא נתעבת. לא ההפגנות
ולא דיבורי ההורים ולא הוויכוחים "כרסמו במוראל של הלוחמים", כמו
שאומרים לפעמים קצינים המחפשים תירוץ לכישלונות. המלחמה הנתעבת הזאת היא שכרסמה את
המוראל. כך דרכן של מלחמות נתעבות.
בחודש יוני 1998 אמר תא"ל
ארז גרשטיין ז"ל לכתבים צבאיים כך: "מי שמפגין בעד יציאה חד צדדית
מלבנון יוצר איום על חיי החיילים בשטח.. לפעמים זה מאיים אישית על החיים
שלי". אבל לא ההפגנות יצרו איום על חיי החיילים, אלא מי ששלח אותם לשם. ולא
המפגינים איימו על חיי תא"ל
ארז, אלא המלחמה. המפגינים ניסו להציל את חייו, ולו היו מצליחים בהפגנותיהם - היה
תא"ל ארז עדיין בחיים.