"הוא נשאר מחובר לאמא אדמה"
(הקח"ר)???
תשובה או הספד לחייל הבא
שכב בני
שכב במנוחה
אמא אדמה הייתה עקשנית, תובעת וצועקת
ואני,
כרגיל, ויתרתי – הייתי שותקת
וזו לא
חוכמה
כך לנצח
במלחמה
טובי
הפרקליטים היו לצידה
והמלך
שלמה – שופט שלום לא היה הנמצא.
ואני
צעקתי ללא קול – זהו בני!
לא מעפר
באת אלא מרחמי
אך אין
רחמים יש רק דמעות
וכולם
כל – כך אוהבים אדמות
ואתה
בני שכב במנוחה
מבקשת
אני ממך ומאחיך – סליחה
סליחה
שנוצחתי בקרב האמיתי
ואתה
שוכב בחיקה, ואתה לא איתי.
ולעופר
שרון
שב
עופר, שב במנוחה
את
המלחמה השאר לאמך
אנחנו
ההורים מחובתינו
להגן על
בנינו
כן, גם
על החיים
האכולים
באשמת הנותרים
כי אילו
היית מת – היו כותרים לך כתרים
היו
מניחים עליך זרים
היו
מחבקים את אמך "חזקי ואמצי"
ולא
יורקים בוץ, ו"לכי תתביישי"
כולם
היו אוספים את זכרך באהבה
מצדיעים
מול התל בגאווה
אך אתה
שנותרת מאחור
לא
חיפשת מקום מסתור
אלא קמת
והסתערת על האמת
הכרחת
את כולנו להתמודד
פעם
יאמרו עליך שהקדמת זמנך
ולא
היית צריך לומר את מה שבלבך
לא היית
צריך לשכב על הגדר
אלא
פשוט היית צריך לספר
שכן קמת
והסתערת
אמנם
באיחור – אך התגברת
היית
צריך לספר – כי עוד לפני התחקיר
באת
ואמרת: כך וכך – העמידו אותי לקיר.
צעיר
אתה, צעיר ולא מנוסה
אתה לא
יודע: הסיפור צריך להיות קצת מכוסה
כמו
גברים לא מעטים הנושאים בדממה
את
חווית ההצמדות לאימא אדמה
אך אתה
רצית שהויכוח יעלה לבמה
כדי שלא
נצטרך להספיד את החייל הבא.
כן,
עופר, אולי גם בזכותך – יהיה הקטע שכתבתי
מיותם,
מיותר ובלתי רלוונטי.
פנינה להמן, קיבוץ עין
הנצי"ב