ברק סמך על הסורים

רפי נוי (תא"ל מיל), מעריב, 24.5.00

התפיסה כולה, ביסודה, היתה מוטעית. כשצה"ל החליט על יציאה מלבנון, היה ברור, שיהיו שינויים בצד"ל

הנסיגה של צה"ל מאיזור הביטחון כפי שהיא נראית היום, דומה יותר לקרב של התקלות ולא כמהלך שתוכנן היטב ולפרטים. וכשאני שואל את עצמי מה קורה פה, אין לי הסבר אחר מלבד זה שראש הממשלה, אהוד ברק, מתוך להיטות להגיע להסכם שלום עם אסד, הניח שהסכם עם סוריה יגרום לשקט בגבולה הצפוני של ישראל ויקנה לו הצבעה חיובית במשאל עם על החזרת הגולן. על כן סבר, שההכנות הביטחוניות לנסיגה באיזור הביטחון - מיותרות. היום רואים עד כמה ההנחה הזו היתה מוטעית.

התפיסה כולה, ביסודה, היתה מוטעית. ברגע שצה"ל החליט שהוא יוצא חד צדדית מלבנון, היה צריך להיות לו ברור, שצד"ל ומטרותיו ישתנו לאחר הנסיגה. היה ברור שהוא לא ימשיך לבדו להגן על גבולה הצפוני של ישראל. לכן, כבר לפני מספר חודשים, כשהוחלט על נסיגה, היה צריך להתחיל בתהליך של שינוי התפיסה בארגון הכוח של צד"ל: מחטיבות, גדודים ופלוגות, שיושבים במוצבים ומגינים על מרחב איזור הביטחון, היה צריך להעביר את הארגון למבנה של מיליציה כפרית. בכל כפר היה צריך לארגן בין 60 ל-80 לוחמים, להקים להם עמדות בתוך הכפר ולארגן אותם להגנה מרחבית על הכפרים. מי שנתן לגדוד צד"ל הש יעי את מוצב טייבה כדי שמשם הם יגנו על מנרה ומשגב עם ובאמת האמין שהם יימסרו נפשם למען מטרה זו, שגה.