שיאי השיגעון
הלבנוני
זאב שיף, "הארץ",
5.4.00
לאחר שישראל תפסה ב-1982 חלקים
מביירות, הביאה לסילוקם של יאסר ערפאת וכוחותיו מהעיר והשמידה את הטילים הסוריים
בבקעת הלבנון, שיגר נשיא לבנון לשעבר כמיל שמעון תזכיר לכמה אישים ישראלים.
התזכיר לא היה חתום, כנראה בגלל אופי
ההצעה שהעלה בו המנהיג הלבנוני.
הוא קרא לישראל לתקוף שוב את הסורים.
שמעון הסביר כי המלחמה שהחלה ביוני 1982 לא תסתיים בטרם יגורשו הסורים מלבנון
לחלוטין. אחרת לא תוכל לבנון לחתום על הסכם שלום עם ישראל ובסופו של דבר הסורים
יחזרו לעמדותיהם הקודמות.
מסקנת התזכיר היתה: על ישראל להמשיך
במלחמה. אחרי שהשלימה את השלב הראשון, נגד הפלשתינאים, עליה לכוון את צבאה נגד
הסורים בחלקיה האחרים של לבנון. משמעות ההצעה היתה שישראלים יקיזו את דמם בשביל
הלבנונים. בשלב מסוים גברה, כזכור, בישראל העמדה שטענה כי אין לאפשר עוד ללבנון
לתמרן את ישראל להילחם את מלחמותיה.
עכשיו מגיש לנו שר ההגנה הלבנוני,
ראזי זועייתר, את הצד השני, ההפוך, של הנוסחה הלבנונית. הפעם הוא מציע שהסורים
יילחמו את מלחמותיהם של הלבנונים. צבא סורי יוצב בדרום לבנון ויביא עמו את טיליו
כדי לאיים על ישראל. מלבד את בורותו הצבאית, חושף שר ההגנה הלבנוני את אחד הצדדים
המכוערים של הממשל הלבנוני: זוהי דוגמה למצב השיגעוני שכופה עלינו מלחמת לבנון.
הסורים וגם הישראלים למדו במשך הזמן,
כל אחד בדרכו, על כשרונם של הלבנונים לסבך אחרים.
ישראל למדה זאת, בין השאר, דרך הטבח
שביצעו הכוחות הלבנוניים בסברה ושתילא.
סוריה למדה זאת, בין השאר, על ידי
הפרובוקציות שביצעו נגדה הכוחות הלבנוניים בזחלה ושנועדו לסבך את ישראל במלחמה
עמה.
בחשבון הסופי לבנון תשלם על כך. במקום
שתשב אל שולחן המו"מ שידון בגורלה, היא תמצא את עצמה על השולחן - כמנה שבה
יזכה אחד הצדדים. ובמלים אחרות, המו"מ עם הסורים יקבע גם את המשך הכיבוש
הסורי של לבנון, ומבלי שישראל תטרח מדי למען האחרונה.
האיום הלבנוני האחרון, המזהיר את
ישראל מפני נסיגה חד-צדדית, לא נועד להביאנו, כפי שהם טוענים, לסגת במקביל מהגולן.
זוהי דרישה סורית. הלבנונים נושאים עיניהם למשהו אחר. הם מבקשים לגרש משטחם את
הפלשתינאים שלבנון התייחסה אליהם תמיד באופן מחפיר. הם חשבו שבמו"מ שבו תוכרע
נסיגת צה"ל מדרום לבנון תיפתר גם בעיית הפליטים הפלשתינאים. אך לפתע משבשת
ישראל את התוכנית בנסיגה חד צדדית.
ישראל מוכנה להסדר כולל עם סוריה
ולבנון, אך לא להכתבה סורית של תוצאות המו"מ עוד בטרם החל. כך מתפתח שלב חדש
בשיגעון הלבנוני.
ישראל מתכננת לסגת חד- צדדית משום
שהיא מדממת בדרום לבנון ואזרחיה אינם מוכנים להשלים עם שיטת הלחימה וההתגוננות
הישנה.
דמשק וביירות מגיבות באיום שאם נפסיק
את שגרת הדימום, הן ידאגו שניענש בדרך אחרת.
זהו שיאו של השיגעון הלבנוני. אלא
שאנו עלולים להגיע לשיא נוסף.
ישראל מזהירה בכל דרך אפשרית, שאם
יועברו ההתקפות לשטחה היא תעשה ללבנון מה שעשה נאט"ו בקוסובו. נראה מה יאמר
אז שר ההגנה הלבנוני.
הסורים מבינים כי הידרדרות כזאת עלולה
להגיע אליהם ומתכוננים הגנתית לכך. אם יגיעו הדברים לידי כך, יפגע השיגעון הלבנוני
בכל הצדדים, פרט אולי לאיראנים המעורבים בלבנון בדרך משלהם. יש לקוות שדווקא
מנהיגי חיזבאללה יפעילו בשלב הבא שכל הישר, כדי שהשיעים לא יהיו אלה שיילחמו בשביל
כל העדות האחרות בלבנון, ודווקא אחרי שהשיגו את יעדם - להוציא את צה"ל
מלבנון.