צעד טראומתי

חמי שלו, מעריב, 23.5.00

הרוב מתוודעים רק עתה למחיר הכבד

אין ארוחות חינם בלבנון, ואין נסיגות דה-לוקס. רוב מכריע בדעת הקהל תומך ביציאת כוחות צה"ל מאיזור הבטחון, אך מתוודע רק עתה למחיר הכבד הכרוך בכך. התפרקותו של צד"ל והתעצמות החרדה בישובי הצפון הן רק סממנים ראשונים לטראומה הלאומית הצפויה עם התקרב מועד הנסיגה.

אף שאין בכך משום הרגעה, קשה לומר שמשהו בלתי-צפוי קורה בלבנון. רצונו של החיזבאללה להוציא את צה"ל כשזנבו בין רגליו היה ידוע זה מכבר, כמו גם הסבירות שצד"ל יתקשה להחזיק מעמד. גם הפחד המתגבר בישובי הצפון הוא אך טבעי, בטרם שינוי רדיקאלי במצב הנוהג, לטוב ובעיקר לרע, זה 18 שנה.

הנטיה הטבעית של רבים, בצבא ומחוצה לו, היא לחתוך בהפסדים ולצאת כבר מחר בבוקר. ראש הממשלה אהוד ברק מנסה לעמוד בפרץ כדי להגיע להבנה מירבית עם הקהיליה הבינלאומית ולאפשר לכוחות יוניפי"ל להתחזק ולתפוס שטחים שיפונו. מטעם זה, ברק גם ירסן את תגובתו של צה"ל לפרובוקציות של החיזבאללה, עד ליציאת החיילים.

תקופת הביניים תהיה מורטת-עצבים, והמראות יהיו קשים. צה"ל נסוג מלבנון לא מפאת הסדר מדיני אלא בשל קריסת הקונספציה שליוותה את שהייתו שם במשך שנים ארוכות. הנסיגה החד-צדדית מחייבת בגרות, איפוק ונשיכת-שפתיים, צירוף תכונות שאינן נפוצות במיוחד בקרב הציבור בישראל. יש סיכוי סביר, איפוא, שברק יקיים את הבטחתו, אבל לגמרי לא בטוח שגם יכירו לו על כך תודה.

צעד מיותר לאחר שבוע של אירועים בשטחים, החליט ברק להשעות את השיחות עם הפלשתינים, תוך הדגשה שמדובר בהפסקה זמנית בהחלט. קשה שלא לחשוד בראש הממשלה שדעת הקהל ובעלי הטורים השפיעו על ההחלטה יותר משיקול הדעת המדיני, ושהיא בבחינת חצי-הריון שלא יועיל, ואולי אף יזיק.

הצעד ההפגנתי הוא רק חלק מהתחיה המחודשת של מושג ה"הדדיות" הזכור לרע, שבימי בנימין נתניהו שימש תירוץ שקוף לקיפאון מדיני. אותם דוברי שמאל שאתמול ניתלו באילן ה"הדדיות", הם אלה שהסבירו עד לא מכבר ש"הדדיות" אמיתית תיתכן רק בין שני צדדים שווים, ולא בין כובש לנכבש. דברים שרואים מהאופוזיציה, מתברר, משתנים לגמרי כשמגיעים לספסלי הממשלה.

צעד מכריע בלי ש"ס אין רוב לשום דבר במדינה הזאת, ובכלל זה הצעתו של חבר הכנסת אביגדור ליברמן לפיזור הכנסת ולעריכת בחירות חדשות. הפיניש של המשבר המרתוני בין ש"ס למרצ על כספי רשת החינוך החרדי הוא שיכריע, איפוא, את גורלה של הצעת החוק של ליברמן, האמורה לעלות לדיון בכנסת מחר.

אם כבר הולכים לבחירות חדשות זמן כה קצר לאחר שהציבור ביקר לאחרונה בקלפי - עדיף שיהיה בהן תוכן ממשי. השגת הסדר קבע עם הפלשתינים, למשל, תהווה אירוע היסטורי מכריע שיצדיק פניה מחודשת לציבור. כך יוכל הציבור להעריך מחדש את תיפקודו של ברק, לנסות ולשנות את הרכבה המשתק של הכנסת, ובהזדמנות חגיגית זו גם להיפטר מהרעה החולה המתקראת משאל-עם.