זכרונות מסייגון

חמי שלו, מעריב, 23.4.00

הנסיגה מלבנון החלה אמש, והפעם ברצינות, 48 יום לפני המועד הנקוב. הבטחת הבחירות שנתן אהוד ברק לפני קצת למעלה משנה החלה לקרום עור וגידים, להפוך למציאות בשטח, על פי הוראות של במאי החיזבאללה. הפלישה האזרחית המתוחכמת של האירגון לכפרי הדרום הפילה את הפור והפעילה את תגובת השרשרת שתוביל לפרידה הסופית.

ברק ביקש לצאת מלבנון בכבוד, בהסכם, או לפחות באורח מוסכם. אבל לחיזבאללה, כך מתברר, היו תוכניות אחרות. במכה מקדימה אפקטיבית, בפלישה של פרחים ואורז, הכתיב החיזבאללה את התסריט וצייר תמונה סייגונית מביכה. כמו אותו מסוק אחרון על גג השגרירות בווייטנאם, כך קיבלנו אמש צרור תדמיות שייחרתו לרעה בתודעה הקולקטיבית. אין נסיגות שמחות, למדנו גם אנו, אין נסיגות חינם, וריח של השפלה עומד באוויר.

בני בריתנו קורסים ומשוועים לעזרה, האוייב חוגג בראש חוצות ובפאתי הגבול וצה"ל מחפש דרכי מילוט. הדרמה מגיעה לשיא, וכך גם הסכנה. איזור הביטחון, עם כל חסרונותיו, פעל עד כה על פי כללים ידועים מראש שאיפשרו עימות מבוקר, אך המתחם הסטרילי נפרץ אתמול לעומקו והפך לדרום פרוע. הכללים כבר אינם בתוקף, הכוחות מתחככים זה בזה והפוטנציאל לפיצוץ הוא אדיר. זה עוד יכול להיגמר בשקט יחסי, אבל גם במרחץ דמים.

החיזבאללה הוכיח שוב שבלבנון לעולם אינך משחק לבד על המגרש. אחרי שנה של מהלכים מחושבים, ישראל מוצאת עצמה רוקדת על פי חלילו של היריב, מנסה להיחלץ מהצליל המהפנט. האופציות, יש לציין, אינן מלבבות: יציאה חפוזה שאחריתה תוהו ובוהו או היאחזות בצפורניים שסיכוניה רבים. הבחירה היא לבנונית טיפוסית, בין דבר לכולירע.

אלה הם ימי מבחן קשים לראש הממשלה, המשבר האמיתי הראשון מאז תחילת כהונתו. ברק יצטרך לגלות נחישות, רגישות ומנהיגות, בדרך למבחן התוצאה, שייקבע את הכל. כפי שהציבור רוצה בשלום אך לא תמיד מוכן לשלם את המחיר, כך ייתכן שהתמיכה בנסיגה חד-צדדית תתמוסס לנוכח המראות הקשים וימי המתח. ישראלים, כך מן המפורסמות, אינם אוהבים להפסיד.