מוועדת אגרנט עד לבנון

דני רשף, 19.9.00

מהמוסכמות הוא שמדינות מפיקות לקחים ממלחמות שהיו ומוצאות עצמן מופתעות במלחמות שעוד יהיו. אין כמו וועדת אגרנט, שהוקמה לחקור את מחדל יום הכיפורים ב-1973 כדי להמחיש מימרה זו. אכן כישלונות המודיעין בהערכת המצב הלאומית נמשכו באין מפריע עד התמשכותה המיותרת של מלחמת לבנון.

וועדת אגרנט דנה במציאות שבו עיקר האיום על ישראל היה איום קיומי. מלחמת ששת הימים ב-1967 ומלחמת יום הכיפורים ב-1973 חידדו מאד את תחושת האיום הקיומי למדינה. בחוגים רחבים בעולם הערבי האמינו שהשמדת ישראל היא אפשרית והדיאלוג עם העולם הערבי היה בעיקרו בשדה הקרב. גם המגעים המדיניים המצומצמים נתפסו, בראיה ערבית, כחוליה בתהליך השמדת ישראל. צבאות ערב, מצוידים בטכנולוגיה שעלתה על שלנו, חנו בטווח מגע עם כוחותינו במערך שאפשר זינוק להתקפת פתע על ישראל. ממדיה המצומצמים של המדינה הכתיבו תורת ביטחון שעיקרה, צבא נייד ומשוריין, גיוס מהיר של מילואים והעברת המלחמה לשטח האויב. התרעה מספיקה הייתה תנאי הכרחי. מחיר הטעות בהערכת הסיכונים היה עלול להיות קיומי ובלתי הפיך. מחיר הטעות בהחמצת הסיכויים, לעומת זאת, הייתה הפיכה וניתנת לתיקון. בצדק כוונו מסקנות הוועדה למנוע מהצבא כמו גם ממערכת המודיעין ליטול על עצמם סיכון שכזה בעתיד.

אלא שמלחמת יום הכיפורים עצמה חוללה שינוי במציאות אליה התכוונה וועדת אגרנט. החל דיאלוג עם העולם הערבי שעיקרו מדיני ושנבע מהשלמה של חלקים גדולים בעולם הערבי עם קיומה של ישראל. המדיניות הערבית ניסתה ומנסה להפיק את המירב דווקא מההכרה בקיומה של ישראל. מאז הסכמי ההפרדה עם מצריים ב-1974 החל תהליך של הרחקת הצבאות הערביים ממגע פיזי עם ישראל.

כיום רק לסוריה, שצבאה מיושן וכושרו ההתקפי מוטל בספק, קו מגע צבאי בן 80 ק"מ עם ישראל כאשר לישראל עליונות טכנולוגית מוחצת. למעשה נפתח במלחמת יום הכיפורים חלון הזדמנויות שבו אין על ישראל איום קיומי. חלון של עשרות שנים שיסגר רק כאשר מדינה עוינת לישראל תרכוש כושר גרעיני. העימותים הצבאיים עם הערבים הם עימותים מתמשכים נמוכי עוצמה כאינתפדה ומלחמת לבנון. מושגים אלה עדיין לא היו ברורים בימי וועדת אגרנט. בעימותים אלה אין סכנה קיומית לישראל. המציאות הנוכחית היא של דיאלוג מדיני מורכב ורגיש לצד ובמקביל לשגרה של עימותים נמוכי עוצמה. במציאות זו לעתים קרובות מחיר הטעות בהערכת הסיכוי וההזדמנות הוא בלתי הפיך ורב קורבנות בעוד טעות בהערכת הסיכונים בהחלט ניתנת לתיקון בהמשך. ההפך מהמציאות אליה התכוונה וועדת אגרנט.

אכן ראינו בוויכוח הציבורי שניטש בארץ ערב היציאה מלבנון את החשש הפסיכולוגי העמוק הקיים בצה"ל ובמערכת המודיעין מנטילת סיכון כל שהוא בעתיד גם כאשר המציאות העכשווית עצמה עגומה ורבת סיכונים יום יומיים. הטמעת לקחי וועדת אגרנט שכה התאימו למלחמת יום הכיפורים בשעתה הפכו את החשיבה הצבאית ללא מתאימה לעידן הנוכחי.

אכן הגיע הזמן, כלקח גם ממלחמת לבנון, לעדכן את תורת הביטחון להפריד בין איום קיומי לאיום אחר. למקד את תשומת לב המודיעין בהערכת הסיכויים וההזדמנויות לצד הסיכונים. הערכת יתר של הסיכונים מסוכנת לא פחות מהתעלמות מהם.