אל תבכו על צד"ל

גדעון לוי, הארץ, 28.5.00

הפליטים החדשים של ישראל זוכים ליחס ששום פליט ערבי לא היה יכול לחלום עליו

פתאום נהפכו הישראלים למוסריים כל כך. סקר "ידיעות אחרונות" הראה שרובם חושבים שיחס מדינתם לצד"ל אינו הוגן. צעצועים ותרומות נאספו בימים האחרונים ברחבי הארץ למען פליטי צד"ל, בישיבת ההסדר בהתנחלות עתניאל קראו פסוקי תהילים למען ה"ערבים בני בריתה של ישראל". רב הישיבה, מנחם פרומן, אפילו קרא להקמת ועדה ל"חשבון נפש לאומי". לא ועדה על הריגת 300 ילדים פלשתינאים באינתיפאדה ולא חשבון נפש על הריגת 100 אזרחים בכפר כנא ולא מבצעי איסוף צעצועים למען ילדי 2,200 הבתים שישראל הרסה. רק היחס לאנשי צד"ל מטריד את הישראלים - ובראשם דווקא אנשי הימין, הידועים בדאגתם לקורבנות הערבים.

הפליטים החדשים של ישראל, שכירי החרב בדימוס שלה, זוכים ליחס ששום פליט ערבי לא היה יכול לחלום עליו קודם לכן. עם התחייבות למתן אזרחות ישראלית בתוך שנה, אהדה ציבורית רחבה, דמעות שליש על מר גורלם ואלוף במילואים, לא פחות, שהתמנה לטפל בעניינם - חושבים מרבית הישראלים המוסרניים שהיחס אליהם לא הוגן. פתאום רואים הישראלים ערבים שגורשו מבתיהם חסרי כל, והם מזדעזעים. הם רואים משפחות שנקרעו והם מזדהים. כלום צריך להזכיר שלא מדובר בפליטים הערבים חסרי הכל היחידים בסביבה, ושאין אלה הפליטים הראשונים שישראל אשמה במצבם?

אין ספק, במישור האישי מדובר בטרגדיה. משפחותיהם של חיילי צד"ל נקרעו, חסרות כל, מארצן. אבל הם הראשונים שנושאים באחריות לכך. אלה שהתגייסו לצד"ל הם שבחרו לקרוע את עצמם ממדינתם ולחבור אל אויבתה. הם ידעו היטב שזהו סיפור שסופו הוכתב מראש. הם לא יכלו לצפות שישראל תישאר בלבנון לנצח, וגם לא שהלבנונים ימחלו להם על בגידתם. סופם של משתפי פעולה שהם משלמים על מעשיהם ולאנשי צד"ל נותר רק לקוות שישראל תהיה להם למקלט בעת צרה. את התקווה הזאת הגשימה ישראל. בכך היא נהגה בהגינות המרבית האפשרית. כעסם של אנשי צד"ל מובן, על רקע מצבם, אבל אינו מוצדק. הם משלמים על מעלליהם.

יש בתוכם לא מעטים שלא רק שאינם ראויים למקום מקלט - מקומם בכלל בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה. עדויות שביצבצו רק בקושי במשך כל שנות הכיבוש הישראלי בדרום לבנון מתפרסמות עכשיו בהרחבה ומוכיחות שבחבל הארץ הקרוע התקיים משטר כיבוש אכזרי, בניצוחה של ישראל ובביצועם של אנשי צד"ל. הם יודעים היטב למה היה עליהם להימלט במהירות כזאת מכפריהם. עדויות שאספו ארגוני זכויות אדם בינלאומיים דוגמת "ארגון הפיקוח על זכויות האדם" האמריקאי, וגם הדו"ח-מרחוק של "בצלם" שהתפרסם בראשית השנה, משרטטים תמונה מחרידה. עינויים קשים, גירושים שרירותיים, גיוס אנשים בכפייה, מאסרים ממושכים בלא משפט, הגבלות קשות על חופש התנועה. אין תימה שיותר ממחצית האוכלוסייה ברחה ב-15 השנים האחרונות מדרום לבנון.

כתב "אינדיפנדנט" הבריטי דיווח בסוף השבוע על שראו עיניו בכלא אל-חיאם המשוחרר: חוטי החשמל של הדינאמו הקטן, שבאמצעותו החדירו חשמל לאברי הנחקרים, עמוד ההצלפות, שבכות החלונות שאליהם נקשרו העצורים, מכתביהם שמעולם לא הועברו ליעדיהם. מעשי הזוועה הללו התרחשו בפיקוחה ובעידודה של ישראל, אבל בוצעו בידי אנשי צד"ל. חלקם יושבים עכשיו בבתי המלון בצפון וישראל מבטיחה להם את עתידם בארץ.