לבנון כבר כאן

בניגוד לביילין, החיזבאללה אף פעם לא הבטיח שיוקל לנו אחרי הנסיגה

מאת חגי סגל, מעריב, 1.12.00

על קברו הטרי של רב-סמל חליל טאהר לא נערם זר מטעם אירגון 'ארבע אמהות'. ככל הידוע, נשי האירגון גם לא שלחו נציגה שתתמוך במשפחות החיילים השבויים מהר דב. מיד אחרי הנסיגה התפזרו האמהות לכל עבר, כנראה כדי שלא יצטרכו לענות בעתיד על שאלות קשות. לכן אי אפשר לדעת עכשיו אם מנחמת אותן העובדה שטאהר נפל בשטח מדינת ישראל, ולא על "אדמת לבנון המקוללת", ומה הן חושבות בכלל על ההסלמה בצפון.

מי שרוצה לזכות לשמוע פעם שבריר התנצלות מתועמלני הנסיגה מלבנון, ייאלץ כנראה להמתין עד שייפלו קטיושות במעגן מיכאל. יוסי ביילין, למשל, לא יתנצל אפילו קטיושה אחת קודם. כמו שמעון פרס, מורו ורבו, הוא חף מטעויות. בתשובה לשאלה, הסביר ביילין בתחילת השבוע שהמצב בצפון היה עוד יותר גרוע אלמלא שמענו בקולו ונסוגונו מלבנון. לאנשים מוכשרים כמותו אין בעיה להוכיח שאפילו המצב בכפר דרום ממש נפלא עכשיו ביחס לתקופת הכיבוש בעזה. שמעולם לא היה מצבנו בשכונת גילה טוב יותר.

בניגוד לביילין, החיזבאללה אף פעם לא הבטיח שיוקל לנו אחרי הנסיגה. כשעיתונאים זרים הציגו שאלות בנדון לשייח' נסראללה, הוא תמיד הכריז שאין לו עניין לסייע לישראל בפתרון חידות. קודם כל שייצאו, נהג לומר בחיוך ערמומי, אחר-כך יקבלו תשובה.

אז עכשיו אנחנו יודעים מה התשובה. נסראללה לא הפסיק את האש. המלחמה שברחנו ממנה בתחילת הקיץ רודפת אחרינו לתוך החורף. בתום הפסקה מתודית קצרה שוב מתפוצצים מטעני צד בצפון, ושוב יש תכונה גדולה במנחת המסוקים של בית-החולים רמב"ם. רק שהפעם אין לאן לברוח. לבנון כבר כאן.

כשדוברות 'ארבע אמהות' נשאלו לפני הנסיגה מה יקרה אם האש תימשך אחרי הנסיגה, הן השיבו שמבחינה צבאית ומוסרית יהיה לנו אז קל יותר להיכנס בחיזבאללה. אהוד ברק מאוד התלהב מהתשובה ההיא, ואימץ אותה. הוא איים להלום בלבנונים במקרה שיירה אפילו כדור אחד מלבנון אחרי הנסיגה. גם בפקודת יום חגיגית של הרמטכ"ל, לרגל הנסיגה, הובטח שאם לא ישרור שקט בצפון "לא נהסס לפעול במלוא כוחנו".

מאז עברו על כוחות צה"ל בצפון שישה חודשי היסוסים. כמעט יום-יום נסקלים חיילינו ליד שער פטמה, סופגים יריקות וקללות, אבל אסור להם להגיב. ברק ומופז חוששים, בצדק, שתגובה ישראלית תגרור הסלמה. לכן הם נמנעו מלהעניש את החיזבאללה אפילו על חטיפת שלושת החיילים לפני חודשיים. הם לא רוצים לתת לנסראללה סיבה להוריד את תושבי מפרץ חיפה למקלטים. עכשיו הרי יותר קל לו לעשות את זה מאשר לפני הנסיגה.

ובמילים אחרות: שוב הוכח שאין שחר לתיאוריה על חיזוק ביטחון ישראל באמצעות נסיגות. כל שטח שהיא מוסרת לאויב הופך לאיום ביטחוני עליה. כך בבית ג'אלה, כך בעזה וכך גם ברצועת הביטחון לשעבר. עצם המנוסה שם נתנה לערבים טעם של עוד. הם לא התפעלו מהרצון שלנו להשתחרר מנטל הכיבוש או לקיים החלטות או"ם עתיקות, אלא פתחו מיד בניסיון להעתיק את מודל ההצלחה לחזיתות אחרות.

זה לא מקרה שדווקא בחצי השנה האחרונה נוספו 40 יישובים בתוך תחומי הקו הירוק לרשימת היישובים הממוגנים על-חשבון המדינה. יישובי נחל עירון, בת-חפר והמצפים בגליל משלמים את מחיר הנסיגה מלבנון. ערפאת וברגותי התרשמו עמוקות מפועלו של אירגון 'ארבע אמהות', והחליטו להביא להקמת אירגונים דומים בגיזרתם. הם מנסים להוכיח על בשרנו את הקביעה של תיאודור רוזוולט, לפיה "מדינה המאבדת את יכולתה לעמוד על שלה תוך לוחמה בפועל, תגלה בסוף כי איבדה את הכל".

הדרך היחידה לבלום אותם, ואולי גם לרסן סוף-סוף את החיזבאללה, היא לקבל החלטה אמיצה על בי טול אופציית הנסיגות. כלומר, להבהיר לכל שונאי ישראל סביב שבברירה בין מלחמה לנסיגות אנחנו עלולים להעדיף מלחמה. יש יסוד לקוות שדווקא אז תבוא גאולה למלונות מטולה השוממים.