עניינים זוטים
מאיר שלו, ידיעות אחרונות, 26.5.00
כולנו אוהבים דרמות גדולות ואת הריגושים שהן
מעניקות. אבל בשולי הרקמה העשירה שלהן הן ארוגות תמיד גם תכונות אנוש קטנות
ורגילות. כיוון שהשבוע זימן לנו דרמה קטנה כדאי לשים לב גם אליהן.
למשל - האנשים שהודיעו לנו השבוע שתמיד, אבל תמיד,
מאז ומעולם, הם היו בעד הנסיגה מלבנון. אנחנו הגינו את הרעיון הזה לפני כולם,
הקדמנו את כל השמאלנים, שלא לדבר על ראש הממשלה, ואפילו את "ארבע
אמהות", את חבורת הנקבות התבוסתניות האלה, שבגללן אנחנו יוצאים עכשיו בנסיגה מבישה,
שאנחנו תמכנו בה עוד לפניהן. אגב, כמה מהם כך מתברר עכשיו, אף הגדילו לעשות. הם
יזמו את הכניסה ללבנון רק כדי שנוכל לצאת משם אחר כך.
ולמשל - אלה שיצאו וחצי תאוותם בידם. מה פתאום יצאנו
סתם ככה? למה לא הכנסנו להם עוד שטוזה אחת לפני הסוף? למה לא השארנו להם מזכרת
כזאת, שלא ישכחו אותנו אף פעם. בחיי יום יום מאפיינת התגובה הזאת את מי שלא באו על
סיפוקם המלא, ובעברית פשוטה - גמרו רע.
ולמשל - אלה שאינם אוהבים להלך בקטנות. הנה, למשל,
הסיפור על המחבלים שניסו לכבוש את מוצב כרכום: כמה כלח רכב עם דגלי חיזבאללה,
התקרבו למוצב וירו מנשק קל. מיד הוזנקו לשם מטוסי קרב, טנק ירה, ואש כבדה נפתחה מן
המוצב עצמו. כלי הרכב נשרפו, המחבלים - חלקם נהרגו וחלקם נסו. אבל כתב הטלוויזיה
החליט שזו ההזדמנות להקים את תל חי ואת גטו ורשה לתחייה. הוא הודיע: "קומץ
נחלאים הדפו את התקפת החיזבאללה".
ובמקום הרביעי - המבטיחים. שימו לב לקלות הבלתי
נסבלת בה מבטיחים כאן הבטחות. בעיקר התבלט לטובה מנכ"ל משרד ראש הממשלה,
שבתום הנסיגה הזדרז והבטיח לתושבי הצפון הרים וגבעות, אבנים טובות ומרגליות,
פטורים, סיועים, הנחות, דורונות ומענקים. אבל בתוך עמנו אנו חיים, ואני מציע לכל
אזרח לעקוב בתשומת לב אחרי העתיק לקרות: התמוססות, היעלמות, ביורוקרטיה, שיכחה.
בעניין זה אני מציע לשים לב גם למה שעתיד לקרות
לאנשי צד"ל שבאו אלינו. אלה, כידוע, "קשרו את גורלם בגורלנו",
"לחמו עימנו כתף אל כתף" ו"כרתו עימנו ברית דמים של חוב
מוסרי" או להיפך. אינני מדבר על הבלגן ששרר בשער פטמה. לפי ההתכוננות לנסיגה,
הבלגן הזה היה לא נמנע. אני מדבר על העתיד להתרחש עתה, אחרי שהשרים יגמרו להצטלם
ולהתראיין בחוף אמנון. במקרה הטוב, אנשי צד"ל יזכו כאן ליחס הניתן לפועלים
זרים. במקרה הרע הם ייחשבו כאן למשת"פים. אל תצפו להפתעות.
איום נוסף
להבדיל מלהקת השרים, שיחד עם ראש הממשלה שבה ומאימת
בסגנון של אנחנו-לא-מציעים -לאף-אחד-לנסות, ואנחנו-כבר-נראה להם-מה-זה - דויד לוי
מאיים בסגנון אחר. הוא אמר רק: "אנחנו נשקול לפעול נגד אינטרסים מסוימים
באזור". ואכן, האיש שלי בחיזבאללה כבר סיפר לי שמיד הגיעו אליהם תחינות
מדמשק, מבירות ומטהרן, שלא אכפת להם מריסוק גשרים, מהפצצת השנאים ומהרס התשתיות,
אבל אנא, בשום אופן לא לעשות משהו שיגרום לדויד לוי לשקול, כי מדובר במצב חדש, לא
מוכר ובהחלט מפחיד. עובדה - אם את ה"ילד מול ילד!" הוא אמר בלי שיקול,
רק תתארו לכם מה ייצא לו עם שיקול.
חדשה טובה
הרשו לי עוד תזכורת צנועה. עם כל הכבוד לחיזבאללה,
הפלשתינים עודם כאן. ועם כל הכבוד לבינת ג'בייל, ירושלים גם היא בסביבה,
ובירושלים, להבדיל מלבנון, יש תופעה ששמה "מקומות קדושים", ואלו, כידוע,
פגיעתם רעה. השבוע התפרסמה ב"הארץ" ידיעה על מקום ירושלמי קדוש כזה,
מערת הרמב"ן שמו, ששייכת למשפחה פלשתינית בישת מזל. בית משפט השלום בירושלים
הורה לבעלי הקרקע להסיר גדרות שבנו שם ולאפשר גישה חופשית ותפילה במערה.
אלא שפרט לכך קבע בית המשפט עוד דבר. בישראל, מי
שמוסמך לקבוע שמקום הוא קדוש הוא משרד הדתות, וכיוון שמשרד הדתות החליט שהמערה
השייכת למשפחה הפלשתינית קדושה היא, הודיע בית המשפט כי ב"העדר הנחייה
אחרת" הוא מקבל את הקביעה.
הדבר הזה מעניין מאוד מבחינה ציבורית, זה אומר שמשרד
הדתות יכול לקבוע שחצרו ו/או ביתו ו/או הבוידעם של כל אדם בישראל קדושים הם,
וב"העדר הנחה אחרת" - ייפחו הללו לשימוש ציבור המשתטחים. הבחינה האחרת,
המשפטית, מעניינת עוד יותר. היא אומרת שכל מקום בישראל קדוש הוא, עד שלא יוכח
אחרת, וזאת כבר ממש חדשה טובה, שתגדיל את הנטו של כל אזרח הרבה יותר מהרפורמה
בכלכלה.