הקו הכחול
בלבנון
זאב
שיף, הארץ, 23.6.00
בהתחלה
היה "הקו הירוק", הכינוי לקווי הסכמי שביתת הנשק משנת 1949; לכך נוסף
"הקו הסגול" - הכינוי לקווי הפסקת האש בתום מלחמת ששת הימים; לאחר מכן
שירטט צה"ל בלבנון את "הקו האדום", שהוא הקו הצפוני של רצועת
הביטחון שחדלה להתקיים עם נסיגת צה"ל משם. עכשיו הוסיף האו"ם צבע חדש:
כחול. אין זה הגבול הבינלאומי בין שתי המדינות, שנקבע ב-1923, אלא משהו קרוב אליו.
זהו קו הנסיגה של צה"ל, שקבעו מומחי האו"ם על פי פירושם את החלטת מועצת
הביטחון 425 ממארס 1978.
ריבוי
הקווים והצבעים יכול לבלבל, אך קובע הפירוש הפוליטי, כי הקביעה הסופית של הגבול
הבינלאומי תיעשה בבוא העת כשישראל ולבנון, במסגרת הסכם שלום, יסכימו ביניהן היכן
עובר קו הגבול של 1923. הוויכוח ביניהן לא יושב עכשיו, אלא נדחה. לכן מיהרו
הלבנונים לטעון, כי גם אחרי הנסיגה מחזיקה עדיין ישראל במקומות מסוימים שטחים
מלבנון. הלבנונים צריכים להביא בחשבון, כי בבוא העת גם לישראל יהיו השגות בעניין
הקו הסופי.
יש
לדעת, כי שרטוטו של הגבול הבינלאומי מ-1923, שאורכו 96 ק"מ, לא הושלם על ידי
האנגלים והצרפתים ולא על ידי ישראל ולבנון. מ-1950 ועד ערב מלחמת ששת הימים ניסו
צוותים ישראליים ולבנוניים להשלים את המלאכה בחסות האו"ם. כשהפסיקו את מלאכתם
בגלל אותה מלחמה היו רק כ-25 ק"מ לא רצופים מהגבול הבינלאומי מסומנים וחתומים
על ידי הצדדים. עוד כרבע מהגבול סומן אז, אך המסמכים לא נחתמו. בקטע המזרחי של
הגבול, בין מטולה לחצבני, המודדים לא טיפלו אז.
סביר
להניח, שאילו היו מודדי האו"ם והמודדים של לבנון וישראל מנסים לקבוע סופית את
קו הגבול הבינלאומי מ-1923, הם היו בוודאי מוצאים סטיות בשיעור של מטרים ספורים
לאורך קטעים רבים. הערכה אחת בישראל מדברת על סטיות כאלה לאורך של כ-28 ק"מ.
אך הגישה שנקט האו"ם היתה חכמה. סחבת ממושכת בקביעת קו הנסיגה היתה יוצרת
עילות להתקפות על ישראל ולתגמול ישראלי נמרץ. לא האו"ם הוא המשרטט גבולות
בינלאומיים, אלא המדינות הנוגעות בדבר; אלא שלבנון, כמנהגה, חששה ליטול אחריות
אפילו בשאלת ריבונותה. ולכן לא היתה לאו"ם ברירה אלא לקבוע את קו הנסיגה של
צה"ל, הוא הקו הכחול, כשנקודת המוצא היא החלטת מועצת הביטחון 425, שהתקבלה
בעקבות מבצע "ליטני".
מעולם לא
היה שיתוף פעולה כה הדוק בין ישראל לבין האו"ם. ברק החליט, כי לשם קבלת
לגיטימציה בינלאומית להשלמת הנסיגה הישראלית מלבנון יש להישמע להוראות האו"ם.
בלבנון חשים כאילו האו"ם החליט נגדם, למשל בעניין הר-דב והמזרעות (שטחי
עיבוד) של אזור שבעא במורדות החרמון. במקומות רבים ובנושאים שונים (כולל צד"ל
והנשק הכבד שלו) נאלצה ישראל לבצע תיקונים כואבים כדי לקבל את הסכמת האו"ם.
מבחינת ישראל זהו ניסיון חדש, שאם יצליח ולא ינוצל לרעה נגדה - יפתח אולי דף חדש
ביחסים עם האו"ם.
ברק
הצליח לזכות בהכרה בינלאומית של האו"ם בהשלמת הנסיגה מלבנון, אך יש להביא
בחשבון, כי בקביעת "הקו הכחול" בגבול לבנון נקבע אולי תקדים, שבו ישתמשו
הסורים והפלשתינאים. בנסיגה מלבנון חזרה ישראל למעשה לקו העמדות הצבאיות שהחזיקה
עד מבצע ליטני ב-1978. גם הסורים תובעים למעשה, שישראל תיסוג לקו העמדות הצבאיות
שהיו קיימות ב-4.6.67. הפלשתינאים יתבעו גם הם, שישראל תיסוג בגדה לקווי 4.6.67.