השטן המוכר ואטימות הרשויות
(בעקבות
כתבתו של רפי יעקב ממנרה(
כפעיל ליציאה חד-צדדית מלבנון ביקרתי מספר פעמים במנרה וביישובי קו
העימות.
לפני כשנתיים כשהייתי בסיור עם ארבע אמהות, אמרה לנו חברת קיבוץ
משגב-עם, שצה"ל יושב הרחק בתוך לבנון ובכפר שנמצא ליד הגדר של משגב-עם יושבים
אנשי חיזבאללה כך שצה"ל לא יכול להגן על היישוב. לכן הופתעתי מן ההפגנות
האלימות של חברי הקיבוץ סמוך לנסיגה.
בביקור האחרון, כמה ימים לאחר הנסיגה נפגשנו, הקבוצה של אורנה
שמעוני, עם מספר חברים בקיבוץ מנרה, כדי לשמוע איך מרגישים האנשים בקו העימות.
אחת החברות אמרה לנו "השקט כואב לי באוזניים" ועוד
הוסיפה וסיפרה כמה קשה לה לגדל ילדים בקו העימות כאשר צה"ל לא מגן עליהם יותר
והילדים הקטנים צריכים להגן על המדינה. יש פתגם שאומר משהו כמו "השטן המוכר
טוב יותר מן הבלתי ידוע".
בסיור אחר שעשינו כמה שבועות לפני הנסיגה מצאנו, שלכל יישוב יש את
הבעיות המיוחדות שלו. למשל, באביבים מצאנו כ-8 מבני ציבור גדולים, יקרים, מוזנחים
והרוסים. למה בכלל צריך יישוב שיש בו 50 משפחות שומרי מסורת 8 מבני ציבור? כל מה
שהם זקוקים לו הוא טיפול ייסודי בבעיות החברתיות, שתיים שלוש משפחות טובות
מש"ס יכולות לעשות שם פלאים, הקמת ישיבה ביישוב יכולה לעלות את קרנו, לא כל
דבר פותרים בהרבה כסף.
יישובי קו העימות סבלו למעלה מ-20 שנה מן המדיניות המטורפת של
מדינת ישראל בלבנון, מן הניסיון הבלתי פוסק לפתור בעיות עדינות בצורה חודרנית
ופולשנית אל מדינה שכנה, בלי לבדוק, לעומק, בצורה ישירה ועניינית מה הם הבעיות
והצרכים של התושבים בגבול.
נשפכו הרבה מאוד דם וכסף בגלל האטימות הזאת, בגלל העצלנות וחוסר
הסבלנות של גורמים ממשלתיים לבדוק עם כל יישוב את צרכיו האמיתיים.
ליד מנרה הולכים ובונים קיר מכוער שיקלקל את הנוף שהוא משאב
התיירות של הקיבוץ במקום לחצוב מנהרה.
יישובי קו העימות סבלו למעלה מ-20 שנה. מדינת ישראל חייבת להם הרבה
מאוד תשומת לב, סבלנות וטיפול אוהד וספציפי בכל יישוב ויישוב וצרכיו המיוחדים.
דני מור - שער הגולן, 13.9.00