שובו של
האיום הצפוני
עמית כהן, מעריב, 6.12.02
בשעה שישראל מתמודדת מדי יום מול הטרור הפלסטיני,
ובשעה שהתקשורת עוסקת ללא הרף באיום המתרגש מכיוונה של עיראק, נשכחת הסכנה בגבול
הצפוני. שנתיים וחצי לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון ממשיך חיזבאללה להתעצם
ולחכות לרגע המתאים לחדש את מתקפותיו על ישראל.
התסריט הבדיוני בדיוני לפי שעה שמטריד את המודיעין
הישראלי, עלול להתחיל בבקעת הלבנון. טור משאיות מתקרב לעיר חוראג', קרוב לגבול
הסורי. המשאית הראשונה פונה לכיוון הבסיס המיוחד של משמרות המהפכה האיראניים,
מסמנת את הדרך לאחרות. תחנות מכ"ם סוריות סורקות את השמים, מחפשות הבהובים על
מסך ירוק, שיעידו כי חיל האוויר הישראלי מתקרב. נהגי המשאיות לא לוקחים סיכון. הם
נוסעים בלי אורות, במרווחים גדולים אחד מהשני. כשהמשאיות עוצרות, אנשי חיזבאללה
קופצים מתוכן במהירות. היועצים האיראנים כבר מחכים בחוץ. היום הגדול סוף סוף
הגיע. ארגזים מועלים למשאיות. חלקם מכילים רקטות, חלקם ריקים חלק מתוכנית ההונאה
וההטעיה של חיזבאללה. הטעינה מסתיימת בתוך פחות משעה, והמשאיות שוב יוצאות לדרך,
אך הפעם לא בשיירה. הן מתפצלות לדרכים שונות, כל אחת ליעד שנקבע מראש, אך הכיוון
של כולן זהה. דרומה, לגבול עם ישראל.
ארבע משאיות מופצצות בדרך על ידי מטוסי צה"ל,
שתיים שהובילו רקטות ושתיים ששימשו כהסחה. מבין המשאיות ששרדו, אחת מגיעה לאזור
ג'זין. בעבר, השטח הזה היה בשליטת צד"ל, ומוצב ריחן של צה"ל חלש על כל
האזור. היום הוא חלק מ"חיזבאללה לנד". בג'זין מחכה חוליית המשגרים.
במיומנות הם מרכיבים ארבע רקטות. "יש לכוון את הטילים לעבר בתי הזיקוק
הציוניים", אומרת הפקודה. בתוך זמן קצר הרקטות משוגרות. בתוך זמן קצר עוד
יותר, הן מגיעות ליעדן.
לפי התרחיש, שתיים מהרקטות נופלות בשטח פתוח,
השלישית על מרכז מסחרי. שעות הלילה המאוחרות מונעות קורבנות בנפש, אך ההרס עצום.
הרקטה האחרונה פוגעת בבניין מגורים. 90 ק"ג חומר נפץ גורמים לקריסתו המיידית
של הבניין. באותו לילה משוגרות לעבר ישראל עוד 15 רקטות ארוכות טווח, 20 קטיושות,
ועשרות פצצות מרגמה. חיזבאללה תוקף לכל אורך הגזרה.
בעיני אגף המודיעין של צה"ל, התממשותו של תרחיש
האימה הבדיוני שהוצג כאן היא שאלה של זמן. הספק היחיד הוא מה יגרום לחיזבאללה
להבעיר את הגזרה. מה מניע את שייח חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה? מה יגרום לו
להרגיש שהגיעה השעה ללחוץ על הכפתור? בינתיים ממשיכים גופי המודיעין להתמודד עם
העובדות המודיעיניות. בחיזבאללה פועלים לעטוף את ישראל באיומים בכל הכיוונים,
וממשיכים בשיא המרץ בבינוי הכוח. זהו העיקרון הראשון והמוביל במדיניות הארגון מאז
הנסיגה מלבנון, ובכפוף לו מופנים המשאבים המרכזיים למסע ממושך של צבירת יכולות,
ושל הכנות בלתי פוסקות לקראת יום פקודה עתידי.האיום העיקרי על ישראל מגיע מהזרוע
האסטרטגית של חיזבאללה הרקטות והתותחים. מרבית הנשק מגיעה מאיראן. לפי הערכת
גורמי מודיעין אמריקאים, האיראנים משקיעים יותר ממאה מיליון דולר בשנה בחימוש
חיזבאללה. מטוסי תובלה שבים ונוחתים בשדה התעופה הבינלאומי בדמשק, לפעמים שלוש
פעמים בחודש. הנשק נפרק בשדה ומועבר במשאיות לבקעת הלבנון, דרך מעבר הגבול הצבאי
במסנע. היה זה הנשיא חאפז אלאסד עצמו שקבע את הנוהל. לפיתת הברזל הסורית לא אפשרה
בשום אופן להטיס את הנשק ישירות ללבנון. לאחר פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר 2001,
לחצה ארצות הברית על טורקיה לסגור את המרחב האווירי לטיסות נשק איראניות. הטורקים
הסכימו, אך הטיסות התחדשו לאחר שאיראן קיבלה אישור לטוס במרחב האווירי העיראקי.
בינתיים, החלו האמריקאים בשימון מכונת המלחמה, והאיראנים, שהבינו ששמי עיראק
עלולים שלא להיות נגישים עוד זמן רב, החליטו להאיץ את משלוחי הרקטות. נכון לעכשיו,
עד שתחל המתקפה בעיראק, ואולי גם אחר כך, הנשק ממשיך לזרום.
גם בתקופת כהונתו של הנשיא בשאר אלאסד, השליטה
האסטרטגית של סוריה על חיזבאללה, שהושגה במהלך העשור האחרון, עודנה בתוקף. ברמה
המבצעית, חיזבאללה נדרש לתאם את פעולותיו עם הסורים או עם באי כוחם בצבא ובמודיעין
הלבנוני.מרבית הארסנל של חיזבאללה מיושן, אך מדובר בכמות גדולה מאוד. ההערכות
מדברות על כ-10,000 רקטות. עיקר הרקטות הן קטיושות 122 מ"מ לטווח של 20
ק"מ וקטיושות 107 מ"מ לטווח של כשמונה ק"מ. אלה הרקטות שבעבר
הורידו את תושבי אצבע הגליל למקלטים. כיום יש לחיזבאללה כמות גדולה בהרבה, וגם
המרחק לגבול התקצר. במסגרת התוכניות האיראניות להפוך את חיזבאללה לאיום אסטרטגי,
הושבח מאגר הרקטות של הארגון. משלוחי הנשק כללו גם רקטות פאג'ר 3 ופאג'ר 5 מתוצרת
התעשייה הצבאית האיראנית. הרקטות ניתנות לשיגור מכלי רכב, דבר שהופך אותן לקלות
לניוד ולהסתרה. רמת הדיוק שלהן לא גבוהה, אך הן מסוגלות לשאת 90 ק"ג של חומרי
נפץ. עיקר הכוח של הרקטות הללו הוא הטווח הגדול שלהן. הפג'ר 3 מגיעה לטווח של 40
ק"מ, והפג'ר 5 ל-72 ק"מ. רקטות הפג'ר מאפשרות לחיזבאללה לאיים על מטרות
דרומית לחיפה, כלומר: שליש מאוכלוסיית ישראל ומחצית ממפעלי התעשייה הכבדה, כולל
בתי הזיקוק.
רעידת אדמה על טיל
אבל חיזבאללה לא עצר בחיפה. על פי פרסומים זרים
האיראנים העבירו ללבנון רקטות מסוג "זילזל 2". תעשיית הטילים האיראנית,
שמציעה את מוצריה למכירה, מפרסמת את רקטות הזילזל באופן הבא: "רקטת קרקע קרקע
מסוג זילזל 2 מיועדת להשמיד בסיסים צבאיים, מתקני תשתית מרכזיים, אתרי מכ"ם,
בסיסי טילים ומתקנים צבאיים". הרקטה, שתרגום שמה הוא "רעידת אדמה",
מגיעה לטווח של יותר מ-200 ק"מ, ויכולה לשאת ראש נפץ של 600 ק"ג. לשם
השוואה, טילי "אלחוסיין" העיראקיים, שנורו על ישראל במלחמת המפרץ,
נושאים 300 ק"ג חומרי נפץ. מחצית מהזילזל.
הטילים העיראקיים מרוחקים מאות קילומטרים מישראל.
הרקטות של חיזבאללה נמצאות עשרות קילומטרים בלבד מריכוזי אוכלוסייה. למרות שברור
שהרקטות נועדו לשימוש חיזבאללה, עדיין לא ברור מי מחזיק בהן. מרבית הקטיושות
ה"רגילות" פרושות בעשרות אתרים לאורך הגבול, אך מומחים מתקשים להאמין
שמפקדי השטח של חיזבאללה קיבלו גם את הרקטות ארוכות הטווח לשליטתם הישירה. שיגור
רקטה כזו הוא דבר פשוט. מכוונים דרומה, לכיוון ישראל, ומפעילים את מנגנון השיגור.
לא צריך מומחיות גדולה. לכן, הסיכון לירי ללא אישור הוא גבוה מדי מכדי לאשר פרישה
בשטח. ההערכה היא כי הן נמצאות בידיהם של אנשי משמרות המהפכה האיראניות באזור בקעת
הלבנון, שנמצא תחת שליטה סורית.
באמצעות הרקטות הצליח חיזבאללה להגיע למצב שרבות ממדינות
ערב נכשלו בהשגתו: מאזן אימה מול ישראל. ההערכה היא, כי במקרה של תקיפה ישראלית
נרחבת, בחיזבאללה לא יהססו לתקוף תשתיות בישראל. חלק ניכר ממאמצי הריגול של
חיזבאללה הוקדש לאיתור המיקום המדויק של אתרי תעשייה, מכלי גז, תחנות כוח ומטרות
נוספות. בזמן הקמת תחנת השאיבה של מימי הווזאני, הבהירו ראשי חיזבאללה כי כל תקיפה
של תשתית לבנונית תגרור תגובה כנגד בתי חרושת ישראליים. נסראללה אף הזהיר כי
התגובה לתקיפה ישראלית תגיע בתוך דקות ספורות. הפקודות כבר ניתנו, הבהיר נסראללה.
מקומן של הרקטות לא נפקד גם מהמערכה הפסיכולוגית
שחיזבאללה מנהל נגד ישראל. למרות שהאיראנים הכחישו את שליחת הרקטות ללבנון, בארגון
לא הותירו מקום לספק. נוואף מוסאווי, חבר הלשכה הפוליטית של הארגון, טען כי 2.5
מיליון ישראלים נמצאים כעת בטווח טילי החיזבאללה. גם נסראללה, שלא מנדב בדרך כלל
מידע מיותר, לא הצליח להתאפק. למרות שהוא התייחס לעניין בזהירות, הוא התגאה
בהשפעות שיש לנשק מסוג זה על האזרחים בישראל.
"בשנת 96' (במהלך מבצע ענבי זעם ע.כ), עם
קטיושות בלבד", אמר נסראללה, "ההתנגדות הצליחה לגרש שני מיליון אזרחים,
וממשלת ישראל היתה צריכה לשכן אותם במרכז הארץ. אם לחיזבאללה יש טילים שמגיעים לכל
ריכוזי האוכלוסייה בישראל, לאן היהודים יוכלו לברוח כעת?". ההשוואה שערך
נסראללה ל"ענבי זעם" מעלה שאלות קשות. במהלך המבצע, שנערך 16 יום,
הצליחו אנשי חיזבאללה לשגר 700 קטיושות לעבר ישראל, 84 מהן נפלו בקרית שמונה
וגרמו לפציעתם של 26 בני אדם. העלות הכוללת של נזקי הקטיושות (לא של המבצע כולו)
הגיעה ל-125 מיליון שקל. באותה תקופה, כזכור, שלטו צה"ל וצד"ל ברצועת
הביטחון, חיזבאללה היו רחוקים יותר מהגבול, ולא החזיקו ברשותם את רקטות הפג'ר
והזילזל. למרות זאת, חיל אוויר וארטילריה לא הספיקו כדי למנוע את שיגור הרקטות
לעבר ישראל.
ח"כ יובל שטייניץ, יושב ראש ועדת המשנה לתפישת
הביטחון ובניין צה"ל, מעריך כי ישראל לא תוכל להשלים עם מתקפת טילים לעברה.
"מעבר לסכנות החמורות לחיי אדם", מבהיר שטייניץ, "העלות התקציבית
של פגיעה כזאת היא אדירה, במיוחד הפעם, כשצה"ל מתחיל מעמדה נחותה יותר. במקרה
שהתקיפה תימשך יותר מיומיים, ישראל תצטרך לבצע פעילות קרקעית נמרצת, ולכבוש מחדש
את דרום לבנון עד הליטני. במקרה של מתקפה כזאת", הוא מעריך, "הסורים
יישבו בצד ולא יתערבו".
חיזבאללה נערך גם לזה. הגרעין הסדיר של חיזבאללה
מונה מאות לוחמים מאומנים, שמספרם המדויק לא ידוע. במקביל, דאגו מפקדים בשטח, תחת
הנחייתו של עמאד מוע'ניה, סגנו של נסראללה לעניינים צבאיים והסמכות המבצעית
העליונה, להכשיר "יחידות מילואים" המונות אלפי אנשים. כוחות העתודה הללו
מתאמנים בירי בנשק קל, בירי מרגמות ובשיגור קטיושות. מאז נסיגת צה"ל החלו
אנשי חיזבאללה להקים מערך ביצורים נרחב. עשרות העמדות והמוצבים של הארגון מתצפתים
על יישובים ועל כל סיור של צה"ל שנע על גדר המערכת, ואנשי חיזבאללה עוסקים
במיפוי התנועות הצבאיות. השאיפה של חיזבאללה היא להשיג יכולות לירות רקטות במשך
חודשים, ובמקרה שתתרחש פלישה קרקעית לעכב את כוחות השריון במשך מספר ימים.
למרות זאת, טוען ח"כ שטייניץ כי הדבר ניתן
לביצוע. "אם מדובר רק בלחימה מול חיזבאללה, המשימה קשה, אך לא בלתי אפשרית.
צה"ל התקדם מאוד מבחינה טכנולוגית, דבר שמקנה לו יתרון אדיר. היכולות לקבל
תמונה מלאה של שדה הקרב, להפעיל מזל"טים ולשגר נשק מדויק יעשו את
ההבדל".
תהליך ההתעצמות שעובר ארגון חיזבאללה מעלה שאלות
קשות בפני חוקרי המודיעין. האם סוריה עדיין שולטת בארגון השיעי הקיצוני או נגררת אחריו,
מובלת בעל כורחה לעימות עם ישראל? האם באמת היתה זו סוריה שריסנה את חיזבאללה,
ובעיקר, האם תהיה מסוגלת לעשות זאת גם בעתיד? הנחת היסוד אומרת כי כלום לא מתרחש
בלבנון ללא אישור סורי. למרות זאת, טוענים מומחים רבים, הנשיא הסורי הצעיר אינו
שולט בחיזבאללה באופן מלא. סוגיה מודיעינית מסוג זה היא קשה לפיצוח. בהרבה מקרים
ההערכה קרובה יותר לכיוון הפסיכולוגי מאשר למודיעין טהור. החלטות רבות של מנהיג
מתקבלות בינו לבין עצמו. גם שיחות עם יועצים מתרחשות בדרך כלל בחדרי חדרים, ללא
נגישות מודיעינית. הניסיון להבין את כוונותיו של המנהיג הוא שטח אפור, ספקולטיבי.
זו הסיבה למחלוקות בקרב גורמי ההערכה המודיעיניים וחוקרי האקדמיה השונים. לכל תיאוריה,
יש תיאוריה נגדית. כל צעד מפורש בשתי דרכים שונות, לפעמים גם יותר.
דוגמה לבעייתיות בקביעה חד משמעית ניתנה במהלך מבצע
"חומת מגן". שגרת פיגועים יומיומית, עשרות הרוגים בישראל, וצה"ל
נשלח לכבוש מחדש את ערי הגדה. התחושה בישראל היתה שרגע הפיצוץ עם הפלסטינים הגיע.
בתקופה כזו חיזבאללה פורח. עבורם זו הזדמנות, מנוף לקידום האג'נדה הפנימית.
"קו החזית עובר כיום בפלסטין", הצהיר נסראללה מיד עם תחילת המבצע,
"תמיכתנו באינתיפאדה היא לא רק חובה, אלא צורך, ומילים אלו יתורגמו בקרוב
למעשים".
אזהרותיו של נסראללה לא נשארו תלויות באוויר. בתוך
פחות מיומיים מתחילת המבצע, החלה התקפת חיזבאללה בזירת העימות שנקבעה מראש, עמדות
צה"ל בחוות שבעא. בהמשך התרחבו התקיפות גם לעבר צפון רמת הגולן והגליל
המערבי. במהלך המבצע ירו אנשי חיזבאללה קרוב לאלף טילי נ.ט, וכמות דומה של פצצות
מרגמה. הפרובוקציות מלבנון הציתו ויכוח בקרב מקבלי ההחלטות בישראל. שרים בקבינט,
בתמיכתו של ראש הממשלה, דרשו שישראל תגיב נגד יעדים סוריים בלבנון.
המסר צריך להיות ברור, אמרו בסביבתו של שרון, הסורים
הם בעלי הבית בלבנון, הם צריכים לשאת באחריות. ההערכה באמ"ן, לעומת זאת, היתה
כי בשאר אלאסד לא מבין את חומרת העניין. לסוריה יש היכולת לרסן את חיזבאללה, זה רק
עניין של רצון. בטרם פותחים חזית נוספת, המליצו באמ"ן, רצוי למצות את האפיק
הדיפלומטי, צריך לדבר עם האמריקאים. המלצת גורמי המודיעין התקבלה, ומזכיר המדינה
האמריקאי, קולין פאוול, יצר קשר עם הנשיא הסורי, ודרש ממנו לרסן את התקפות חיזבאללה.
יומיים לאחר מכן, ההתקפות התחדשו. בעקבות חידוש ההתקפות, מספר התומכים בתקיפת
סוריה גדל. ההתעלמות הסורית, הם העריכו, מוכיחה כי לדמשק אין רצון, ואולי גם
יכולת, לרסן את אנשיו של נסראללה. אך באמ"ן התעקשו: המסר האמריקאי עדיין לא
נקלט. צריך לחדד אותו. ההמלצה של אמ"ן התקבלה פעם נוספת. המסר האמריקאי החדש
שהועבר לדמשק הגיע בצורת איגרת חריפה מהנשיא בוש, וגרם לרגיעה כמעט מיידית.
למרות שההערכה הרווחת היא שהסורים היו אלו שריסנו את
חיזבאללה, קיימות דעות נוספות. להערכת ד"ר אייל זיסר, חוקר בכיר במרכז דיין,
היה זה דווקא כמאל ח'ראזי, שר החוץ האיראני, שהרגיע את המצב. במהלך ביקור בביירות
הבהיר ח'ראזי את הצורך בהשבת השקט לאזור, גם אם מאוחר יותר הבהיר כי הוא התכוון
שיש צורך לרסן את ישראל ולא את חיזבאללה. לדברי ד"ר זיסר, הנשיא הסורי הצעיר
הגיע לשלטון מעמדת חולשה. בשאר נחשב למנהיג חסר כריזמה וביטחון עצמי ונטול ניסיון.
רבים שכיבדו את חאפז אלאסד, ובעיקר פחדו ממנו, ראו בבנו דמות חלשה ולא ראויה.
את מרבית החולשה הפגין בשאר בזירה הלבנונית.
הפוליטיקה הפנימית בלבנון, הסכסוכים העדתיים, נקמות דם ישנות, כל אלו מצריכים
ניסיון. בשאר נכשל בכל אלה והסתמכותו על חיזבאללה, כך טוענים רבים, מעידה על
חולשה. את הטעות הראשונה עשה בשאר כשקולות האופוזיציה הלבנוניים החלו לצוץ. הנשיא
הסורי לא הצליח לבלום את ראשי הנוצרים בלבנון שקראו לפינוי הכוחות הסוריים בלבנון,
והחליט להתפשר. בשאר הורה להסיג את הכוחות הסוריים מהאזורים המאוכלסים כדי להקטין
את החיכוך עם הלבנונים. צעד זה, האמין בשאר, יפייס את המתנגדים ויקטין את הביקורת
כלפי סוריה. הלבנונים, שזכרו כיצד אסד האב היה מטפל בהם בכוח וללא רחמים, פירשו את
צעדיו של היורש כסוג של חולשה. כדי להתמודד עם הביקורת הפנימית, ניסו הסורים לגייס
את חיזבאללה לטובתם. נסראללה הסכים לסייע, ונשא נאום בפני 300 אלף תומכים.
"נוכחות הכוחות הסוריים בלבנון", אמר נסראללה, "היא צורך אזורי
ופנימי. זוהי חובה לאומית עבור סוריה. אם ההנהגה הסורית תוציא את צבאה מלבנון,
אנחנו, הלבנונים, נעמוד ונאמר להם שהם עושים טעות, שהם פועלים בניגוד לאינטרס
הלבנוני".
ההימור של נסראללה השתלם. התמיכה האבסולוטית של
חיזבאללה בכיבוש הסורי, בזמן שההתנגדות לדמשק הולכת וגוברת בקרב כל הסקטורים
בלבנון, הניבה תמיכה חסרת תקדים מצדו של בשאר. חיזבאללה קיבל יד חופשית.
ביטוי נוסף לחולשה הסורית היה היעדר התגובה להפצצת
תחנות המכ"ם בלבנון באפריל וביולי 2001, בתגובה להפצצות חיזבאללה. היו אלה
אנשי חיזבאללה, לאחר ההפצצה השנייה, שפתחו במתקפה נרחבת על עמדות צה"ל בהר
דוב ובהר החרמון. במהלך נאום בפני תומכיו קיבל נסראללה פתק שעדכן אותו על השמדת
תחנת המכ"ם הסורית. נסראללה קרא אותו במהירות, עדכן את הקהל במתרחש, ואז הניף
את ידו בביטול, חייך ואמר: "טוב, קודם כל נסיים כאן, אחר כך כבר נראה מה נעשה
עם היהודים". בכך ביטא נסראללה את הפרדוקס הלבנוני. הסורים, שנמצאים בלבנון
כדי להגן עליה מפני ישראל, לא מסוגלים להגן על עצמם. חיזבאללה הם אלה ששומרים על
האינטרסים הסוריים.
אך מעבר לאינטרסים משותפים, טוענים המומחים, נשבה
בשאר בקסמו של נסראללה. למרות הפרש הגילים הקטן ביניהם, לקח נסראללה את בשאר תחת
כנפו, כמנהיג ותיק ומנוסה. בשאר ראה בו דמות נערצת, מצביא מנצח, מודל לחיקוי.
לעומת אסד האב, שלא פגש את נסראללה ולו פעם אחת, בשאר נפגש עם מנהיג חיזבאללה מספר
רב של פעמים. באחד המקרים נדהמו מקורביו של בשאר לגלות שהוא התיר לחיזבאללה לערוך
מעין מצעד צבאי בארמון בלדאקיה.
אבל למרות שקיימת הסכמה גורפת לגבי העובדה שבשאר
אינו חזק כאביו, קיימות דעות שונות המתנגדות להצגת הנשיא הסורי כבובה של חיזבאללה,
כדמות קפריזית ולא רציונלית. פעילות חיזבאללה במהלך "חומת מגן", אומרות
חלק מההערכות, נעשתה באישור מלא של סוריה, מתוך שיקול רציונלי לחלוטין. באותה
תקופה התקשורת כולה עסקה ביוזמה הסעודית, שהציעה שלום מלא בין ישראל למדינות ערב
תמורת סיום הסכסוך עם הפלסטינים. בשאר נחרד לגלות כי ההצעה הסעודית המקורית כלל לא
התייחסה לסוריה ולרמת הגולן. הוא הבין שחלה הרעה במצבו, וכל עוד החזית הצפונית
שקטה, אף אחד לא מסתכל לכיוונו.
ח"כ עזמי בשארה המקורב לבשאר, טוען כי כשמשווים
בין סוריה ובין חיזבאללה, אין ספק מי הדומיננטי. "לסוריה יש קשרים הדוקים עם
חיזבאללה, כמו גם עם יתר המפלגות הלבנוניות", אומר בשארה. "המחויבות
לחיזבאללה גדולה יותר, מעצם היותה תנועת התנגדות, אך בכל הקשור לענייניים של מלחמה
ושלום, סוריה היא זו שתקבע. בחיזבאללה מבינים את זה, וכך גם באיראן". לגבי
אופיו של הנשיא הסורי, אומר בשארה כי "אמ"ן נכשל פעם אחר פעם בקביעת
אופיים וכוונותיהם של מנהיגים ערבים. בשאר הוא מנהיג רציונלי, שמעריך
רציונליזם". הרציונל של בשאר, באופן דומה לזה של אביו, אמר כי כל עוד ישראל
מסרבת לסגת מרמת הגולן, לסוריה יש אינטרס ברור בהמשך התקפות חיזבאללה נגד ישראל.
בנוסף לכך, לפי מספר דיווחים, איראן הסכימה לסייע לסוריה במקרה של מלחמה עם ישראל,
בתמורה לזכותה הבלעדית של חיזבאללה להמשיך לפעול נגד ישראל. העובדה שחיזבאללה היא
תנועה איסלאמית פונדמנטליסטית, לעומת המשטר החילוני בסוריה, סיפקה תירוץ להכחשת
שיתוף הפעולה הסורי בהתקפות. למען האמת, סוריה הצליחה, במובן מסוים, להצטייר בעיני
המערב ככוח מרסן מול חיזבאללה.
ההערכות האחרונות בצה"ל גורסות כי המלחמה
הקרובה עם עיראק עשויה לשמש זרז עבור חיזבאללה. מעין תירוץ להצטרף לעימות.
"אם המתקפה האמריקאית בעיראק תסתיים בהצלחה", אומר ח"כ שטייניץ,
"סוריה תמצא עצמה מכותרת על ידי כוחות פרו אמריקאיים. במצב כזה יופעל עליה
לחץ גדול להפסיק את התמיכה בטרור, ואולי גם לפרק את חיזבאללה". הערכות אחרות
גורסות דווקא כי לחיזבאללה היגיון ומערכת שיקולים אחרת. הם ייכנסו לעימות רק
כשהדבר ישרת את מטרתם.
כעת, כשהאיראנים עצמם מסרבים לעמוד לצד עיראק, כלל
לא בטוח שחיזבאללה ינהגו אחרת. השייח נעים קאסם, סגנו של נסראללה, הבהיר את עמדת
הארגון במהלך "חומת מגן". "השחרור הוא תהליך ארוך", אמר קאסם,
"הוא לא מגיע לאחר מערכה צבאית אחת. הוא לא מסתיים בתוך יום או יומיים או
עשרה. התנגדות שלנו אינה משתמשת באסטרטגיות לחימה קלאסיות. השיטה שלנו היא 'פגע
וברח', אנו פוגעים במטרות ספציפיות, בנסיבות ספציפיות. הפעולות האחרונות בוצעו
כתגובה לאירועים בפלסטין. הבהרנו כי אלו סימני אזהרה עבור ישראל. זוהי דרכנו להביע
סולידריות עם הפלסטינים".
פעולות חיזבאללה בשלב זה, כך נראה, לא נועדו לגרור
את ישראל למלחמה אלה לבחון את גבולותיה, להתיש אותה ולהצדיק את קיום חיזבאללה בתור
תנועת התנגדות. בעיני נסראללה, זו הדרך לצבור כוח. זו הדרך להישאר בתמונה. כדי
לעשות זאת, מציג נסראללה שש נקודות אקוטיות: סוגיית האסירים הלבנונים בישראל,
שחרור חוות שבעא וכפר שובא, הפסקת פעילות חיל האוויר בשמי לבנון, מימוש זכויות
המים של לבנון, סיכול החדירה הישראלית לחברה הלבנונית ואיומי המלחמה התמידיים מצד
ישראל. אלה הן ההצדקות להמשך העימות עם ישראל.
חיזבאללה משתמשים בטיעונים הללו כדי ללכד את לבנון
כולה סביבו. הדרך היחידה להשגת המטרות, אומר נסראללה, היא מאבק מזוין. הטקטיקה
והתזמון משתנים, אך המטרה נשארת. לולא המאבק המזוין, התקשורת לא היתה שומעת על
הבעיות הללו. בהתייחסות עקיפה לסוגיית עיראק, מסביר נסראללה שהעיתוי הנוכחי הוא
הטוב ביותר עבור לבנון. המצב בזירה הפנימית, האזורית והבינלאומית, טוען נסראללה,
לא יכול להיות נוח יותר, ולבנון צריכה לנצל זאת כדי להשיג את זכויותיה. להערכתו,
ישראל נמצאת בעמדת חולשה. למרות העוצמה הצבאית הישראלית, ידיה כבולות בגלל סיבות
ותנאים בינלאומיים. כלומר, נסראללה מודע לכך שארצות הברית מחפשת רגיעה באזור.
בינתיים הארגון ממשיך להתעצם. תוכנית הג'יהאד
ממשיכה, מונעת על ידי אמונה כי הניצחון בר הגשמה. שחרור ירושלים ופלסטין, אומר
נסראללה, הוא לא משאלה, אלא חובה. דבר שניתן להגשימו. הלחימה בסיבוב הבא, הוא
מבטיח, תהיה שונה לגמרי.