חיזבאללה און ליין

מאת תומס פרידמן, ניו יורק טיימס נבטייה, הארץ, 16.7.00

אחרי שהצבא הישראלי נסוג מלבנון - השאלה הגדולה שנשארה פתוחה היא אם הגרילה השיעית שגירשה אותו תמשיך לצעוד לעבר ירושלים או תיעצר בגבול ותפנה את מבטה פנימה, אל בעיותיה ואפשרויות התפתחותה של לבנון.

סיור בגבעות הקודרות של דרום לבנון אינו מותיר מקום לספק בקשר לכיוון שאליו מועדות פני השיעים. האווירה השלטת היא: "המלחמה עם ישראל הסתיימה ככל שזה נוגע ללבנון. פלשתינאים, אתם לבדכם עכשיו. תשמרו על קשר".

את העדויות לכך אפשר למצוא בכל מקום. התחלתי את הסיור שלי בביקור במרכז החברתי ג'אבר שבנבטייה, העיירה השיעית הגדולה בדרום לבנון. ברגע שהסתיים הכיבוש הישראלי, נכבש מרכז ג'אבר על ידי צעירים דרום לבנונים הנרשמים לקורסים באנגלית ובמחשבים. "ידע באנגלית ובמחשבים הוא המפתח להצלחה כיום", הסביר ריאד ג'אבר, המנהל את התוכנית לאנגלית.

ביקרתי בקורס להכרת "חלונות" בהנחיית ראניה מורטדה. השתתפו בו 30 נשים שיעיות צעירות, כולן עטופות ברעלות. נבטייה רחוקה מאוד מעמק הסיליקון, אבל הנשים הצעירות הללו קיבלו את המסר. "הן לא יודעות כלום על מחשבים", הסבירה מורטדה, "אבל הן רוצות לדעת. מגיעים לכאן עכשיו הרבה אנשים מהאזורים שהיו בשליטת ישראל".

ברגע שהנשים הצעירות האלו יסיימו את לימודיהן הן עשויות ליהפך ללקוחותיו של עלי דרוויש, שבבעלותו אחד מחמשת בתי הקפה בנבטייה המציעים שירותי אינטרנט. כשהתחברתי ל-AOL מהחנות שלו, הסביר לי דרוויש: "לפני נסיגת הישראלים רוב האנשים שמרו את הכסף בבנק. כעת האווירה היא 'זהו זה, עכשיו זאת הארץ שלנו', וההשקעות חוזרות".

מנבטייה נסענו למבצר הבופור. בדרך שוחחתי עם ידיד לבנוני על מדיניות ישראל, וכדי לחזק טיעון מסוים הוא שלף פלט מדפסת של מאמר שהתפרסם בעיתון הישראלי "הארץ". נדהמתי ממספר בני האליטה הלבנונית הקוראים כיום באופן מקוון את "הארץ" ואת ה"ג'רוזלם פוסט", כדי לעקוב אחר הפוליטיקה הישראלית.

במבצר הבופור פגשנו דרום לבנונים שבאו לראות את המצודה הישראלית לשעבר. שוחחנו עם איש חבוש טורבן שבא עם בנו, מהנדס מחשבים החי בלוס אנג'לס. האב הוא שייח שיעי חשוב בנבטייה. "אבל יש לו גרין קארד", הוסיף הצעיר. "אנחנו לא אוהבים את המדיניות האמריקאית, אבל כולם כאן רוצים לחיות באמריקה".

מהבופור נסענו לגבול הישראלי, לשם נהוג כיום לבוא כדי להשליך אבנים על החיילים הישראלים. ראינו צעיר לבנוני בעל דמיון פורה שהביא מראה ובילה את זמנו בסנוור עיני החיילים בשער פאטמה. זה רחוק מאוד מירי קטיושות.

מדהים לראות כמה גדרות תיל ישראליות הוצאו מהאזור. הגברים כאן מוכרים אותן כפסולת מתכת.

מה המסר? המסר הוא שמתחת למדיניות הנוקשה השלטת באזור הזה מתחבאה מדיניות חדשה השואפת לפרוץ החוצה ולהתחבר לאינטרנט. המחלוקת הדתית והפוליטית העמוקה שבין השיעים לישראלים כמובן לא נעלמת משום שאנשים מתחברים לרשת. אבל סיום הכיבוש הישראלי איפשר לרגשות השנאה להתאזן על ידי שאיפות לצמיחה שהן לא פחות חזקות וחשובות לאנשים.

אם הישראלים והפלשתינאים בקמפ דייוויד יצליחו להגיע להסכמה על גבולות יציבים, יביא הדבר לשחרור אותן אנרגיות. אז אולי יוכלו הפלשתינאים בגדה להציע אטרקציות דומות לאלה שמציעים הלבנונים - המארגנים סיורים לאזור הגבול המשוחרר, לכלא חיאם ולמבצר הבופור ב-30 דולר - כולל ארוחת צהריים.

לכובע בייסבול עם לוגו של החיזבאללה הייתי צריך להוסיף עוד חמישה דולרים.