לקח לבנוני

 

הארץ, 5.9.04

 

החלטת מועצת הביטחון 1559 מיום חמישי, הקוראת ליציאת כל הכוחות הזרים מלבנון, לפירוק המיליציות שם ולקיום בחירות חופשיות לנשיאות המדינה, מבטאת התערבות ראויה של הקהילה הבינלאומית בהשגת שקט וביטחון במזרח התיכון.

 

הכיבוש הסורי בלבנון, שהחל ב-1976, היה כבר לעובדת חיים מצערת באזור. ממשלת ביירות היא שלוחה של המשטר בדמשק וממלאת את הוראותיו. החיזבאללה שולט בדרום לבנון ומציב שם אלפי רקטות וקטיושות מול ישראל, בעוד שהממשלה הלבנונית ממאנת לממש את ריבונותה שם. משמרות המהפכה האיראניים הפרושים בלבנון מעניקים סיוע אידיאולוגי וצבאי לחיזבאללה.

 

במשך שנים נמנעה הקהילה הבינלאומית מעיסוק בכיבוש הסורי בלבנון. היוזמה הנוכחית של צרפת וארה"ב, שהביאה להחלטת מועצת הביטחון, היתה תגובה ליוזמה הסורית לשינוי חוקת לבנון, כך שהנשיא המכהן, אמיל לאחוד, יוכל להישאר בתפקידו שלוש שנים נוספות. עד היום כיהנו הנשיאים בביירות תקופה יחידה של שש שנים, ובכך נתנו דוגמה לחילופי שלטון במדינות ערב, ששליטיהן מכהנים לרוב עד מותם או הדחתם בכוח.

 

ואשינגטון ופאריס הראו שביכולתן לשתף פעולה במזרח התיכון, למרות המחלוקת בשאלת עיראק. ההסכמה הנדירה הובילה להשגת רוב במועצת הביטחון, גם אם במחיר של ריכוך הצעת ההחלטה. האזכור המפורש של סוריה נמחק, ובמקומו מדובר על יציאת "כל הכוחות הזרים הנותרים", שהלבנונים מפרשים כקריאה לנסיגה ישראלית מחוות שבעא. סוריה ולבנון הודיעו שלא יכבדו את ההחלטה, והפרלמנט בביירות אישר שלשום את שינוי החוקה להארכת כהונת הנשיא, כדרישת דמשק.

 

לישראל עניין רב בחידוש עצמאותה וריבונותה של לבנון, שחולשתה היתה ועודנה מקור לאיום ביטחוני בצפון. לכן עליה לברך על החלטת מועצת הביטחון ולתמוך ביישומה, לרבות פינוי הכוחות הסוריים והאיראניים ופירוק החיזבאללה מנשקו.

 

אין ספק שהחלטה 1559, והלחץ הבינלאומי הגובר על דמשק, לא היו מתאפשרים אלמלא החלטתו של ראש הממשלה הקודם, אהוד ברק, לסגת מלבנון במאי 2000. נסיגת צה"ל, גם אם באיחור מצער ורב קורבנות, מעניקה לקהילה הבינלאומית את הלגיטימציה להתערב נגד סוריה, איראן והחיזבאללה, שאינם יכולים עוד לתרץ את נוכחותם החמושה בלבנון בהתנגדות לכיבוש הישראלי. עתה הגיע תורה של סוריה למלא את חלקה בהחייאת העצמאות הלבנונית.

 

מבחינת ישראל, הלקח העכשווי מהפרשה הלבנונית הוא שמהלכים ישראליים חד צדדיים, הנהנים מתמיכה בינלאומית, יכולים להניע תהליכים חיוביים באזור. היציאה מלבנון, והשקט היחסי ששורר מאז בגליל, הוכיחו שגבול בינלאומי מוכר הוא אמצעי הרתעה יעיל יותר מהכיבוש הצבאי של "רצועת הביטחון". יש בכך דוגמה חשובה, לקראת מימוש תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה, אריאל שרון, מרצועת עזה וצפון השומרון.