שנה אחרי
אורנה שמעוני, אשדות יעקב
מאוחד, 13.5.01
חודש אחרי היציאה מלבנון, הגענו קבוצה מ"ארבע
אמהות לצפון כדי לקרוא לממשלת ישראל לחזק את ישובי הצפון חברתית כלכלית
ובטחונית. באחד מהמפגשים אמרה לנו
חברת מנרה: "השקט הזה כואב לי
באוזניים", ושולה מזרעית אמרה: "אני קמה בבוקר ובמקום לשמוע כהרגלי מזה
שנים, יציאות ונפילות של פצמ"רים, אני שומעת את מעוף הציפורים.
איחלתי לישובי הצפון ששירת הציפורים תהיה המוזיקה
של חייהם. התפללתי שרק השקט ימשיך
לכאוב להם באוזניים.
המצב ממשיך להיות מתוח בצפון. נחטפו לנו שלושה
חיילים ונהרגו שלושה חיילים. אין זו סטטיסטיקה, זה חיים שהפכו לגהנום לחמש משפחות.
הואשמנו בהופעות בתקשורת ובעתונות שלנו האחריות לאסונות אלה. אף כי בתחקירי
צה"ל הובהר כי היו כאן פשלות מקומיות של היחידות. צה"ל התכונן לחטיפות
ולפעילות עויינת וברור היה לו שהשקט לא יהיה מוחלט.
שנה אחרי - לא נפלה אף קטיושה על הצפון ולרוב
התושבים בגליל, בימים ובלילות יותר קל.
עדין לא נעשה מספיק כלכלית חברתית ובטחונית למען הצפון וגם צה”ל נכנס
לפעמים לאופוריה. אולם אני מקווה
שאחרי הכל הבטחון של הצפון יהיה
נתון בידי ממשלת ישראל וצה"ל ולא ינווט ע"י החיזבאלה.
אנחנו "ארבע אמהות" ובמיוחד אני מואשמת
בפתיחת האינתיפאדה. האשמה מרושעת ולעיתים גובלת אף בהסתה לרצח (בתכנית משעל חם ע"י ישראל הראל).
מבלי להכנס לשאלה האם נכונה הייתה הכניסה ללבנון
ב-82 לי אין ספק שב-10 השנים האחרונות זה היה האסון והטרגדיה הכי גדולה של הדור
בישראל. שאלת השהייה ברצועת הבטחון בשנים האחרונות הייתה צריכה להחקר בועדת חקירה
ממלכתית כדי לבחון את השאלה האם זה היה קבעון מחשבתי שהוביל לקבעון מדיני אסטרטגי וטקטי, או שהשהייה בלבנון הייתה כמסוך
בערפל על 4 ממשלות בישראל וחדרה אליהן רק כאשר עמדנו מול קבר פעור.
ההשג הגדול ביותר בדור הזה הייתה היציאה מלבנון בלי
אף הרוג ואף פצוע, זו לא הייתה בריחה, זה היה בתכנון מדויק של ראש הממשלה אהוד ברק
וצה"ל, בידיעת כל העולם שהתאריך קרב ובהפתעה שהביאה להצלחה אדירה. (אמנם
באחור של שנים רבות). התוקפים את ההצלחה הזו מעבירים תחושה, שכבודם היה חוזר אליהם
לו היו קרבות ספוגי דם, לנו לאויבנו ולצבא דרום לבנון, ורבים היו חוזרים עטופים
בדגל. (אגב זו הייתה אפשרות שנלקחה
בחשבון והייתה אחת הסיבות שבגללן התנגדו לנסיגה ללא הסכם).
הטוענים שאנחנו הבאנו את האינתיפאדה ואנחנו אשמות
באבדות של היום, זה אותם אלה שטענו שאנחנו הורדנו את המוטיבציה לחיילי צה”ל או
עודדנו מוטיבציה לחיזבאלה. טענתי
היום ובעבר כי המוטיבציה של החיזבאלה הייתה לסלק אותנו מאדמת לבנון ולהרוג בנו כמה שיותר.
המוטיבציה של האינתיפאדה היא הקמת מדינה פלשתינאית,
ירושלים וזכות השיבה. גם אם היינו נשארים בלבנון היא הייתה פורצת. הסכמי אוסלו
הגיעו למבוי סתום, להסכמי הקבע שהוצעו הם לא הסכימו והיום יודעים שלא היה צריך שום
עילא שתפרוץ אינתיפאדה. נורא לחשוב מה היה קורה לו היינו צריכים להלחם עכשיו גם
בלבנון.
הטוענים שאנחנו הבאנו את האינתיפאדה צריכים לתת
תשובה מי היה גורם לאינתיפאדה הראשונה ב-1986 כאשר ישראל כבשה ושלטה עמוק בתוך שטח
לבנון. אם חולשת צה”ל והמדינה היו הגורם לאינתיפאדה מדוע פרצה מלחמת יום הכיפורים
אחרי עוצמה אדירה שהומחשה במלחמת ששת הימים. או מדוע אחרי טראומת יום כיפור החליטה מצרים לעשות שלום עם ישראל.
אם
היינו נסוגים מרצועת הבטחון בלבנון כאשר הסכמי אוסלו יצאו לדרך ולפלסטינאים הייתה
תקווה, אולי אז לא הייתה פורצת כלל האינתיפאדה כי היה להם הרבה מה להפסיד בדרך.
היינו מגיעים למאבק המזויין היום, כאשר החיזבאלה כארגון כלל לא היה קיים, או היה
בראשית התהוותו. להזכירכם החיזבאלה קם בשל היותנו בלבנון והשתכלל תוך שהייתנו בה.
להערכתי, היום ימשיך החיזבאלה לעזור, לתמוך ולהתסיס
את האינתיפאדה כגורם פונדמנטאליסטי חזק ואנחנו חייבים להגיע לפתרון מדיני שנכון
וצודק קודם כל למדינת ישראל.
בצפון
השקט עדין כואב באוזניים אבל בכל זאת רבים הבקרים בהם שומעים את ציוץ
הציפורים.
שנה אחרי מדוע לא 10 שנים אחרי?
מאות בנים היו בן החיים והשמחה לא הייתה לזעקה אצל
מאות משפחות.
אורנה שמעוני
אמא של איל שמעוני
טיל פגוט חדר את הטנק ולקח את החלום