תחנה ישנה והמון טיפשות
דני רשף, 15.3.01
עברו
כשבועיים מאז הפיגוע בנתניה, ישראלים לא נהרגו בכבישי השומרון, יש ממשלה ועונת
הרכילות מאחורינו, התקשורת עוסקת במשבר הבורסה העולמי ובבעיות חברה ואבטלה, ממש
משעמם פה. למזלנו יש מה שיעורר את החושים, ממש שואבים לנו את החצבני מתחת לאף ויש
סיבה למהומה, אולי אפילו לעוד מלחמה.
אפיק
החצבני הזורם, מסביבות העירה חצביה כ-15 ק"מ צפונה לגבול, היה זרוע מאז
ומתמיד בהרבה תחנות שאיבה קטנות לצורכי החקלאות בסביבה. גם תחנת השאיבה במעין
הווזאני, ליד הכפר ע'ג'ר, זו מהכותרות, הייתה פעילה ושאבה מים לכפרי הסביבה עד
1967. למעשה מדובר בשיקום תחנה ישנה שכבר פעלה בעבר. מלחמת האזרחים בלבנון מאז
1975 והמלחמה בדרום לבנון עד לפני כשנה הבריחה את רוב התושבים והרסה את התשתית
בדרום לבנון. אך טבעי הוא שסיום המלחמה, חזרת אוכלוסייה לאזור ולעיסוקם החקלאי יביאו
גם לשיקום ושימוש מחודש באותם תחנות שאיבה. למעשה צריך להיות לישראל עניין עמוק
בשיקום החיים בדרום לבנון. אין ערובה מוצקה לשלום הצפון כחיים משגשגים בדרום
לבנון.
אמנם
היה ניסיון כלל ערבי בשנים 5-1964 להטות את אפיק החצבני ליד אל מרי, כ-6 ק"מ
צפונה לע'ג'ר, דרך רמת הגולן לאפיק הירמוך. השלום עם ירדן , שליטתנו ברמת
הגולן ותוואי השטח המקומי בערוץ
החצבני לא מאפשרים להטות את המים אלא להשתמש בהם לחקלאות מקומית, לאורך גדות הנהר,
בלבד. אין כדיבורים על הטיית! החצבני כדי לעורר רוחות מלחמה ישנים מקברם.
בעית
המים של ישראל , כמו גם של שכנותינו הערביות, הולכת ומחמירה. עליה בצריכה, חוסר מדיניות
ושנים שחונות הביאו אותנו למצוקה קשה. מצוקה שמי החצבני לא מסוגלים לפתור ואפילו לא להקל משמעותית.
כל
עימות סביב המים, יקר ואלים ככל שיהיה, לא יכול לפתור את מצוקת המים הבסיסית הזאת.
רק התפלה בהיקף גדול יכולה לפתור את הבעיה והיא תמיד תהיה זולה יותר מכל עימות
אלים או, חלילה, מלחמה קטנה.
לא
נוכל להימנע מהשקעה בהתפלת מי-ים. כבר איחרנו את המועד אך יש לנו יכולת טכנולוגית
גדולה בהרבה משל לבנון להתחיל בפתרון היסודי הבסיסי היחיד. התפלת מי-ים. התפלה
שכבר היום היא כדאית מסחרית ועוד תוזל בעתיד.
ישראל
חייבת לתבוע מלבנון, כמנהג מדינות מתוקנות, לבוא עמנו בדברים סביב ניצול מי
החצבני. יש הרבה דרכים להפיק תועלת בין לאומית וליצור לחץ מדיני על לבנון לנהוג
כמדינה ריבונית. אפשר אפילו לנצל את ההזדמנות ולהציע פתרונות משותפים במימון בין
לאומי. תגובה ישראלית מאופקת דרך מדינות אירופה וארה"ב נדרשת גם כדי
שהלבנונים בעתיד, אולי בתחומים אחרים, לא ינסו להעמידנו בפני עובדות מוגמרות. מכאן
ועד דיבורי מלחמה המרחק הוא גדול.
כנראה
שלא שבענו מאינתיפדה, חשש ממלחמה אזורית, ערעור היחסים עם מצרים וירדן וסדאם חוסיין מעיראק. אין כמו החצבני
החרב כדי ללבות עוד להבה קטנה ומיותרת למלא בה את יומנו.