ובינתיים
בגבול הצפון
רון לשם, 7 ימים ידיעות
אחרונות, 1.2.2002
שדרות השהיד האדי נסראללה, ביירות. יום שישי האחרון
של חודש הרמאדאן, 14 בדצמבר. כשלושת אלפים פעילי חיזבאללה, לובשי מדים שחורים,
כומתות לראשיהם, צועדים לקול תרועות קרב בהפגנת הכוח הגדולה ביותר של הארגון מאז
נסיגת כוחות צה"ל מדרום לבנון. כל פלוגה במצעד קרויה על שם פלסטיני אחר שנהרג
באינתיפאדה, כרזות ענק של מסגד אל-אקצא מעטרות את צידי הדרך ולוחם צעיר מבצע קפיצת
אומגה לתוך קל-קר ענקי דמוי דגל ישראל ומנפץ אותו.
זו בירת לבנון, אך הלוחמים נשבעים לשמור אמונים
למנהיג הרוחני של איראן, איאתוללה חמנאי. השידור החי מועבר בתחנת הטלוויזיה
'אלמנאר' של החיזבאללה, וגם בערוץ חדשות המלחמה, הערוץ הייעודי שהקים חסן נסראללה
לטובת הפלסטינים בשטחים. 'עצרת יום ירושלים' קוראים לאירוע הזה, היום בו מציינים
השיעים את מחויבותם לשחרור פלסטין, את דבקותם בקרב אל-קודס, ירושלים.
אל-קודס זו מילת הצופן, שם הקוד של החיזבאללה להשמדת
מדינת ישראל. מאחוריה מסתתרת תוכנית אב ארוכת טווח, שאמורה להבטיח חורבן הדרגתי.
המתכונת: אידאולוגיה סדורה, עבודת מטה חשאית וממודרת, תורת לחימה, אימונים אינטנסיביים,
צבירת אמצעי לחימה בהיקף חסר תקדים, מהלכים פוליטיים מתוחכמים, לימוד שיטתי של
חולשות היריב, גב איראני חזק, ובעיקר הרבה מאוד סבלנות ואורך נשימה. הדרך למימוש
היעד פרגמטית ורצופה פשרות. המטרה הסופית, לעומת זאת, קשיחה ובלתי ניתנת לשינוי.
כשזה יקרה, מבטיח חסן נסראללה בנחרצות, ישראל תתפורר מבפנים, תקרוס.
עשרות טילי הנ"ט שיורה החיזבאללה מדי כשלושה
חודשים לעבר מוצבי צה"ל בהר דוב אינם הדבר האמיתי. הם המינימום ההכרחי
שהחיזבאללה זקוק לו בשלב זה, כדי לשמור על רלוונטיות. גם החטיפה של שלושת חיילי
צהל ושל האזרח אלחנן טננבוים היתה בבחינת ריגוש זמני, לא יותר, כזה שמטרתו לספק
לנסראללה זמן מסך בתחנות הטלוויזיה הערביות ולהזריק מעט רוח קרב ללוחמים הרעבים
לאקשן. פעולות מהסוג הזה מסמנות שהאויב עדיין כאן, שהמלחמה לא תמה, ובתוך כך גם
עוקצות את ישראל, מנסות להביך אותה עד כדי השפלה. אבל העבודה האמיתית בינתיים
נעשית הרחק מאור הזרקורים, בשקט.
זה השקט שנפל על לבנון בהפתעה ב-24 במאי 2000,
כשבתוך פחות מיממה נגמרה לחיזבאללה המלחמה. כשזה קרה, נתפסו מנהיגי הארגון המומים.
אף אחד בבירות לא באמת האמין שסיסמת הבחירות של אהוד ברק תתממש, בייחוד לא בלוח
זמנים מהיר שכזה. היו משוכנעים שם שמדובר בגימיק, בהונאה. כשלבסוף הפנימו, תכננו
לזנב בכוחות הנסוגים, קיוו למרחץ דמים. זה היה מאוחר מדיי.
כשזרחה השמש ודגל חיזבאללה התנופף לראשונה מעל פסגת
הבופור, ניתן האות לחגיגות הניצחון. נסראללה, עטור תואר דתי חדש (עם הנסיגה הועלה
משייח' לדרגת חאג'ת אל איסלאם), הוכתר על ידי ההמונים לערבי הראשון שהביא לנסיגה
חד-צדדית חסרת תנאים והישגים מדיניים של ישראל מטריטוריה ערבית; האיש שהביא לעולם
הערבי את הלקח החשוב מכול: אפשר להכניע את ישראל.
נסראללה הבטיח שזו רק ההתחלה. "נרדוף אותם לתוך
ישראל", קרא בלהט, "נכה בהם עד שחרור ירושלים". רבים זלזלו. חוקרים
באקדמיה חזו את דעיכתו של הארגון, אחרים הבטיחו כי יפנה למישורים פוליטיים, ישתלב
בחיים הלבנוניים, בכלכלה, בעשייה החברתית. נבואות הזעם ההיסטריות הם אמרו, הם
תעמולה של גנרלים שמבקשים לנפח את תקציב הביטחון, ההצהרות הלוחמניות בתחנת
הטלוויזיה 'אלמנאר', הסביר, הן בסך הכול יללות גסיסה, מס שפתיים, או במקרה הגרוע
חזון אוטופי שמימושו לא עומד כלל על הפרק.
אבל טעם הניצחון, מסתבר, ממכר וסוחף יותר מכל אינטרס
קר. בחמשת החודשים הראשונים שאחרי הנסיגה נשמרה לאורך הגבול רגיעה מוחלטת. יחידות
החיזבאללה ירדו דרומה, נערכו בביצורים חדשים, הקימו תשתיות, בנו מערכים לאיסוף
מודיעין בשטח ונערכו לשהייה ממושכת בשטח. אבל לא ירו. כשפרצה האינתיפאדה הפלסטינית
קיבלה מועצת העאשורה של החיזבאללה, גוף ההנהגה של הארגון, החלטה לפתח מחדש את
החזית. ההחלטה הגבילה את הלחימה לחוות שבעא בלבד. ימים ספורים מאוחר יותר נחטפו
שלושת חיילי צה"ל בהר-דוב.
שנה ושמונה חודשים מאז הנסיגה, אופי הפעילות של
חיזבאללה לא מותיר עוד מקום לספק: הארון אמנם עבר בעקבות הנסיגה שינויים עמוקים,
אך לרגע לא נטש את הכוונה. מאחורי הקלעים מתגלגלת תוכנית הג'יהאד הגדול שבדרך,
מוּנעת על ידי אמונה מלאה של ראשי הארגון כי הניצחון בר השגה יותר מאי פעם. הוא
יושג בזכות 10,000 הטילים שמאיימים על ישראל מכיוון לבנון, בזכות מאזן הרתעה
אסטרטגי שעלול לכבול את ידי צה"ל, בזכות התשה וטרור, באמצעות התפוררות
דמוגרפית שתכה בישראל מבפנים, ואם צריך – גם תוך מלחמה אזורית כוללת. מבחינת
נסראללה ואנשיו, זהו בסך הכל עניין של זמן.
המילואימניקים שלהם
דוחות המודיעין מנסים לבחון מה עושה החיזבאללה בזמנו
הפנוי. התשובה העיקרית היא בינוי הכוח לקראת יום פקודה עתידי. משלוחי הנשק האדירים
שממשיכים לזרום בתדירות משתנה מטהרן לדמשק, ומשם בשיירות למפקדות החיזבאללה
בלבנון, מקנים לו ארסנל אמצעי לחימה בהיקף שאין לשום ארגון טרור אחר בעולם –
מכדורי 5.56 מ"מ ועד טילים ארוכי טווח.
כזרוע אסטרטגית, החיזבאללה מחזיק קטיושות 107
מ"מ לטווח של עד 10 ק"מ, קטיושות משופרות 122 מ"מ לטווח של עד 20
ק"מ. במקביל – טילי פאג'ר לטווח 45 ק"מ וכן פאג'ר-7 המתקדם לטווח 70
ק"מ. טילים אלה מכסים את קו חיפה טבריה ומאיימים למעשה על אוכלוסיה בת קרוב
למיליון וחצי תושבים בישראל. יש גם תותחי 130 מ"מ לטווח מרבי של 27 ק"מ,
יש פצצות מרגמה שלעומת הפצמ"רים הפלסטיניים נראים כזיקוק מאולתר. יש טילי
נ"ט מתקדמים, טילי נ"מ, כוח ימי, מטעני כלמיגור אכזריים, יכולות צליפה
מרשימות. למלחמה המתכונת של שנת 2002 יש לחיזבאללה כל מה שצריך.
הגישה השקולה והאחראית שמאפיינת את נסראללה בכל
הקשור להפעלת אמצעי הלחימה העומדים לרשותו, השתקפה עוד כששלט צה"ל בדרום
לבנון. כמה מכלי הנשק המתקדמים וההרסניים שכבר היו אז במחסני הארגון לא נוצלו,
כנראה מתוך רצון שלא לחצות קו הסלמה מסוים, כזה שעלול להצית מלחמה כוללת בעיתוי
שאינו מתאים לכך. כך גם היום. מצבורי הנשק וסוללות נפרשות בשטח, אף שאין כל כוונה
להשמישם בינתיים. עצם הידיעה שאלו קיימים אמורה להרתיע את ישראל.
הגרעין הסדיר של החיזבאללה מונה כיום כמה מאות
לוחמים, אף אחד לא בדיוק יודע כמה. במקביל אליו נמנים אלפים נוספים עם יחידות המיליציות,
יחידות המילואים של הארגון. בשגרה, חברי המיליציות עובדים כרוכלים בשוק, כאנשי
עסקים, לעתים אפילו כעורכי-דין. ביום פקודה הם אמורים לתפוש קלצ'ניקוב, להפעיל
מרגמות או אפילו לשגר קטיושות. הכשרת המילואימניקים מתבצעת על-פי לוחות אימונים והדרכות סדורים מדי כמה חודשים.
"הדרום השיעי, עד קו צידון, מגויס כולו לטובת
העניין", מסביר קצין בכיר באמ"ן. בכל כפר קטן יש פקידים של חיזבאללה. יש
אחראי צבאי שדואג לאימונים לאנשי המיליציה שהוא מגייס, יש אחראי בינוי שדואג להקים
מחדש בניינים שנהרסו על ידי ישראל בעבר, יש אחראי כספי שמזרים תקציב
ישראל בסמים או אפילו להחדיר לתוך עריה כמויות
נרחבות של סמים מורעלים. נסראללה, מסבירים גורמי הביטחון, מרבה לנצל את נקודות
התורפה של החברה הישראלית. הסמים היא אחת מהן. ערביי ישראל, גם הם בבחינת נקודת
תורפה, כלי שהחיזבאללה רוצה לגייס לשירותו. לפחות מחצת מערביי ישראל, על-פי סקרים
שונים, צופים בתדירות כזו או אחרת בשידורי הטלוויזיה של החיזבאללה. ברגע האמת,
מאמין נסראללה, יהיו בקרבם רבים שיסכימו לשמש גיס חמישי בשירות הג'יהאד.
"ברור לחיזבאללה שאנחנו בסך הכל סומכים על
אוכלוסיית ערביי ישראל, ואת זה בדיוק הם רוצים לנצל", אומר גורם ביטחוני
בכיר. "הם מחפשים את אלה מבין הערבים הישראלים שקיימו בעבר קשרים עם גורמים
פליליים ומנסים לגייס אותם. זו חוליה חלשה, וחיזבאללה מצטיין באיתור חוליות
חלשות".
חוליות חלשות יש בשפע. בכל מקום בו יש סיכוי לחדירה –
הסוכנים השיעים מתייצבים. דרכון אירופאי בנתב"ג, למשל, הוא בבחינת כרטיס
כניסה חופשי בראיית החיזבאללה. כך קרה כבר פעמיים לפחות שפעילי חיזבאללה נכנסו
לישראל באמצעות דרכונים שכאלה.
למשימות איסוף המודיעין בתוך ישראל רתמו קציני
החיזבאללה גם צד"לניקים שנכנסו לארץ בגל הגדול של יממת הנסיגה. היו ביניהם,
כנראה, כמה שגויסו מבעוד מועד לשירות הארגון והוחדרו ביודעין פנימה. אולם בעיקר
היו אלה מהגרים תמימי כוונות, שהסכימו לבצע משימות שכאלה לאחר שמשפחותיהם, אלה
שנשארו מאחור, נסחטו בשיטתיות ובאיומים על-ידי גורמי חיזבאללה. ככל הידוע למערכת
הביטחון, בשלב המטלות שניתנו להם הם שוליות יחסית, ובכל מקרה מרביתן לא יצאו אל
הפועל. הנזק שנגרם בערוץ זה עד כה, הוא ככל הנראה מצומצם.
נסראללה, כך נראה, לא סומך על צד"לניקים, לא
סומך על החמאס והג'יהאד האיסלאמי, בטח לא על ערפאת. הוא מתעקש להחדיר לשטח פעילים
משלו, ויש לכך סיבה. הסיוט הגדול של החיזבאללה, מסכימים חוקרי המודיעין ואנשי
האקדמיה, הוא הסכם שלום ישראלי-פלסטיני שיביא להרגעת הלחימה בשטחים, והסכם שלום
ישראלי-סורי שיפעיל על הארגון לחצים מוגברים ואולי אף ידחק אותו מדרום לבנון. במצב
שכזה אומרים פעילי הארגון, באמצעות תשתיות רדומות שיעמדו לרשותם בישראל ובשטחים,
להבעיר מחדש לחימה.
הרעיון הוא שגם אם ישררו שלום ואחווה עם ערפאת,
וייפתרו כל בעיותינו עם החמאס והג'יהאד", מסביר קצין בכיר באמ"ן,
"יהיה מי שיקלקל את זה. תזכור שבשתי מערכות הבחירות האחרונות חודש לפני
הבחירות נתפסו פה שליחי חיזבאללה שהגיעו לירושלים לבצע פיגועים בעלי השפעה
אסטרטגית על הבחירות בישראל. אם יקרה דבר כזה, אם פיגועים או התנקשויות יפתיעו
אותנו רגע לפני חתימה על הסכם, את מי תאשים? את ערפאת? את האיראנים? גם אם תהיה מעורבות
איראנית ברורה בסיפור, הרי תהיה לך בעיה להוכיח אותה ברמת ראיה בבית-משפט".
תשתיות דומות מסוג זה קיימות לחיזבאללה גם על אדמת
אירופה. "בהינתן פקודה, חיזבאללה מסוגל לבצע פיגוע איכות באירופה תוך חמישה
ימים עד חמישה חודשים", אומר קצין בכיר. "הידע שם קיים, גם היכולת, אך
משום שהאינטרס הכולל של הארגון נשען על אינטרסים איראניים, זה לא משתלב להם כרגע
בתוכנית. לא טוב להם להיות כרגע במוקד תשומת הלב, כי יש לאיראן מטרה חשובה יותר
בינתיים: השגת פצצה גרעינית. הם גם פוחדים מהאמריקנים, בגלל הנחישות האמריקנית
להלחם בטרור. למה להם להסתבך ולסכן את פרויקט הנשק ארוך הטווח שלהם? הם ימתינו
קודם, ואחר-כך יעשו בלגן. בינתיים חשוב להם להיות מחוץ לזום".
מתי ירעמו התותחים
לפני פחות מחודש התייצב בלשכתו של נסראללה השגריר
הבריטי בביירות. פגישת עבודה קראו לזה. ישראל שגרה תוך שעות ספורות מחאות חריפות
בכל הערוצים האפשריים. הברטים גמגמו בנימוס, הסבירו שלשיטתם יש להפריד בין שלוש
רמות פעילות שונות של החיזבאללה: מנגנון פיגועי חו"ל, הלחימה נגד כוחות הצבא
בהר-דוב והזרוע המדינית. נסראללה, אמרו, הוא הדרג המדיני ולכן בר-שיח. ימים ספורים
מאוחר יותר נודע כי הצרפתים מונעים את צירוף חיזבאללה לרשימת ארגוני הטרור של
האיחוד האירופי.
הגישה הדאיגה את ישראל, אך לא הפתיעה. משרד החוץ,
אמ"ן והמוסד מתקשים לשכנע את שותפים מעבר לים בכוונות הזדון של השייח' בן
ה-39 מביירות. "הבעיה שלנו עם אירופה קשה", מודה גורם מודיעין בכיר.
"לאירופה יש את השיקולים שלהם. חלקם פועלים מול איראן והחיזבאללה בגישה
שאומרת 'אל תיגעו בנו, אנחנו לא ניגע בכם', חלקם רואים באיראן מעצמה אזורית חשובה,
ולכן מבהירים שאסור להתעסק בה. חלקם פשוט לא רוצים לראות את ישראל במעמד בכורה.
"אם חוטפים את אלחנן טננבאום ביציאה מאירופה
בשנה האחרונה", אומר הגורם הבכיר, "ואם חודרים לישראל פעילי חיזבאללה
בעזרת דרכון אירופי, ואם 12 פעילי בן-לאדן יוצאים מבריטניה להתאבד בארצות הברית
בספטמבר, ושלושה יוצאים מגרמניה לפעולה הזו, אז יש לנו בעיה עם אירופה בכל מה שקשור
לטרור. אם מדינת ישראל צריכה להשקיע דולר אחד באיסוף מודיעין על אדמת אירופה, על
חשבון השקעה בשטחים ובלבנון כשיש לאירופה שירותי ביון ידידותיים שאמורים לעשות את
העבודה הזו, אז אנחנו בצרה".
אולם, מצבו של חיזבאללה במישור המדיני רחוק מלהיות
נוח. בראש ובראשונה תחת הלחץ האמריקני, מקבל הארגון לאחרונה איתותי ריסון מדמשק.
בשאר אל-אסד מעניק לחיזבאללה חופש פעולה רב יותר מזה שנתן לו אביו, חפאז אל-אסד,
ומקפיד להותיר אותו פעיל, על אש קטנה, מעצם היותו קלף המיקוח היחיד כמעט המצוי
בידי סוריה לקראת משא-ומתן עם ישראל. ראש ענף המודיעין הסורי בלבנון, ראזי כנעאן,
הוא בן-בית בלשכות ראשי המשטר בביירות, כמו גם בלשכתו של השייח' נסראללה. על-פיו
יישק דבר. גם שר החוץ, פארוק א-שרע, מצליח לעורר יראה בבירות.
הסורים אינם אוסרים על ביצוע פיגועים, אך מטילים
לאחרונה הגבלות רבות יותר. בצה"ל טוענים כי בעת האחרונה בשאר אסד מודע יותר
לסיכונים הטמונים בשותף זה. הוא מנסה שלא להיות מובל, הוא יוזם, משגר הנחיות. טיסות
אספקת הנשק מטהרן אמנם נוחתות עדיין בדמשק, והצבא הסורי מאפשר למשאיות החיזבאללה
להסיע את הסחורה חופשי במעבר הגבול הצבאי והוא נמנע מלנתק את צינור הנשימה של
הארגון, ובכל זאת, הוא אינו מאפשר, בשלב הזה, להבעיר את הגזרה. גם חיזבאללה, מצדו,
מנסה שלא להביך את הסורים.
בזירה הפנימית הלבנונית נתקל נסראללה באילוצים
כובלים לא פחות. יותר מאי-פעם, מתפרסמים כיום בעיתונות הלבנונית מאמרי ביקורת על
פעילות החיזבאללה. ראש המשלה רפיק אלחרירי, המנסה בשנה וחצי האחרונות לשקם את
לבנון מהריסותיה, הביע זעם כשהחיזבאללה תקף והרעיש ממש באותה עת בה התארחה בלשכתו
קבוצה של משקיעים זרים. נראה כי גם הציבור, בעיקר זה המתגורר בכפרי הדרום, מעדיף
היום רגיעה יותר מכול.
"כל עוד צה"ל לא שועט לתוך לבנון עם
טנקים", מעדיך גורם ביטחוני בכיר, "האוכלוסייה הלבנונית תרצה להמשיך
בשקט ובאורח חיים תקין. תושבי הדרום הם כרגע הגורם המרסן המרכזי מבחינת נסראללה.
השקט טוב להם". נסראללה, שזקוק לאדמה הלבנונית כבית-גידול לכוחותיו, נזהר.
הוא סיגל לעצמו תדמית ממלכתית, מציג את ארגונו כמגינה האמיתי של לבנון, שומר על
קשרי עבודה תקינים עם השלטון הרשמי בביירות, ומחכה.
בזירת הטרור באמ"ן-מחקר, הגוף האחראי להערכת
המודיעין הלאומית בתחום הטרור, וביחידות המודיעין של פיקוד הצפון שוברים את הראש.
על העובדה המודיעינית היבשה אמנם אין עוררין: חיזבאללה פועל לעטוף את ישראל
באיומים מכל הכיוונים. גם בכל הקשור לאידאולוגיה החוקרים השונים פחות או יותר
תמימי דעים: חורבן ישראל, ובמקביל חתירה להקמת מדינה איסלאמית בלבנון. כולם גם
מסכימים שחיזבאללה נתון בתקופה זו ללחצים המצרים את פעילותו, ואפילו מסכימים שבשלב
הזה ראשי החיזבאללה אינם חותרים למלחמה אזורית כוללת. לא כרגע.
הקושי הרב של חוקרי המודיעין מתחיל כשמגיעים לשאלת
הקו האדום, לטריגר ולעיתוי: מתי כן יחליט החיזבאללה להבעיר את הגזרה? באיזה שלב
ירעמו התותחים?
חיזבאללה, מעריכים במערכת הביטחון, לא יהיה זה שיצית
את הגבול באופן יזום. "הוא ינסה לגרור אותנו לעשות טעות", אומר גורם
בטחוני בכיר, "הוא נסה למשוך אותנו פנימה, לפתוח בלחימה בלי להותיר טביעות
אצבע של עצמו, כדי שלא להצטייר כיוזם. כשניגרר, נשלם מחיר כבד כתוצאה מהתשתיות
המסיביות שהוא בונה.
"די ברור לנו שההסלמה הגדולה הזו תגיע מתישהו
בעתיד. זה עלול להתחיל כתוצאה משרשרת תגובות, מטעות, מפגיעה שלנו באזרחים, כמו כל
כדור שלג שכזה, שיאבד שליטה. במקרים האלה אתה יודע איך זה מתחיל, אתה לא יודע איך
זה נגמר. מה שבטוח, האיום האסטרטגי מכיוון לבנון הוא גדול, כורך בתוכו סדרה של
איומים וסכנות הסתבכות. ייתכן מאוד שהוא ישאב פנימה גם את הסורים.
"ככל שהזמן עובר ותשתית החיזבאללה מתחזקת,
פוטנציאל ההסלמה הופך להיות לחזק הרבה יותר. נסראללה יודע את זה, ולכן הוא לא
ממהר. הוא מאמין שהזמן משחק לטובתו. עילות יש בשפע, תמיד יהיו. הוא לא מודאג, הוא
מבהיר זאת בכל נאומיו. אם לא היינו בחוות שבעא עכשיו, הוא היה מעלה את סוגיית 17
האסירים הלבנוניים, אם לא זה, יהיו אלה טענות על השבת הכפרים הלבנוניים, על הפרות
אוויריות וימיות של ישראל. תמיד יהיה משהו ברקע, שייתן לחיזבאללה צידוק ורלוונטיות".
עילה נוספת עשויה להיגזר ממצבה של הרשות הפלסטינית.
אם תיגרר ישראל, למשל, לכיבוש מלא של שטחי איי, עלול הדבר לספק לנסראללה תירוץ
להצית את הגזרה. בשנה האחרונה, בכמה מקרים שונים, החיזבאללה עמד להוציא אל הפועל
פיגועים גדולים לאורך גבול הצפון, באמתלה של הזדהות עם המאבק הפלסטיני. הביצוע
נבלם. קרה גם שלוחמי חיזבאללה הפרוסים בקרבת הגבול עצרו פלסטינים ממחנות הפליטים,
שהתכוונו להגיע לגדר ולבצע פיגועים ללא תיאום מוקדם עם חדרי המבצעים של החיזבאללה
ועם שליחיו הפועלים במחנות. כשהעיתוי אינו מתאים, נסראללה יפעל למנוע ניסיון כזה.
אין לדעת אם ומתי ישתנו כללי המשחק. פיגוע אחד עלול להספיק כדי לפתוח זירה שנייה.
בפיקוד הצפון מושקעים בינתיים אנרגיות אדירות
בתהליכי מיגון המוצבים. לא רק מתוך הראייה הטקטית של הצורך לשמור על חיי החיילים,
אלא גם מתוך הערכת המצב בפיקוד הגורסת, כי אם היו נגרמות אבידות בנפש באחת מהתקפות
החיזבאללה האחרונות בהר-דוב או מאש הנ"מ שפגעה בקריית-שמונה, היה הדבר עלול
לגרור את האפקט המתגלגל ממנו מזהירות הערכות המודיעין: תגובה ישראלית חריפה, כזו
שתיתן לחיזבאללה תירוץ לצאת מגבולות הגזרה הצרה ולהפציץ. בפיקוד דואגים לגבש
תוכניות המגירה, תוכניות מבצעים ותקיפות יעדים, כך שייפגעו בהם כמה שפחות אזרחים
לבנונים. בפגיעה שכזאת גם כן טמון חומר נפץ שיגרום לאובדן שליטה.
המפתח לכל תחזית שכזו, טמון, קודם כול, בטהרן
המאמצת. הוא טמון גם בדמותו של נסראללה ושל סגנו לענייני צבא, עימאד מורנייה.
במערכת הביטחון יש מי שמתלוננים כי ישראל היא שניפחה את נסראללה, האדירה אותו יתר
על המידה. אומרים שם שהוא, המקפיד לעיין בתרגום העיתונות הישראלית מדי בוקר, התנפח
מגאווה בעקבות הפרסומים עליו בכלי התקשורת הישראלית. גלי התהילה שיצרנו לו, אומרים
אותם גורמים, הם אלו שתדלקו אותו.
הוא מצידו מאזין בשקיקה לכל מילה שנאמרת עליו
בירושלים, מרבה לחייך, ומבטיח ניצחון. לפעיליו הוא אומר שהקרב המכריע עוד לפניהם.
אם זה יקרה ב-2002, הוא אומר, או ב-2012, זה לא משנה. הלחימה מול ישראל בסיבוב
הבא, מבטיח נסראללה, תהיה שונה לגמרי מזו שידענו בעבר. אהבת החיים של הציונים, הוא
מכריז, זו שגורמת להם להתאבל על כל חלל, היא זו שתמוטט אותם בסופו של דבר.