ירושלים, אמהות סביב לה

מאיר שטיגליץ, ידיעות אחרונות, 9.8.00

מודעה אחת בגודל בינוני, ומסרים בה הרבה. המסר העיקרי, הזועק במודגש בראש המודעה, הוא משלוח שלמי תודה לאהוד ברק, על "שהוציא את ילדינו מהתופת הלבנונית". המסר הבולט השני הוא הצהרה מוסרית רמה ש"השלום הוא ערך עליון לכולנו". ובמרכז המודעה בקשה קטנה, הפצרה בראש הממשלה של כולם שלמרות הלחץ של "פחדני השלום" יתחזק ויתמסר להעניק "טיפול נמרץ" להסכם שלום עם הפלשתינים והשכנים בצפון. על המודעה חתומים "ארב אמהות ורבבות תומכים".

מדוע המודעה הזו חשובה? ראשית, בגלל התופעה. היא מעידה על כוחן העולה של ההתארגנויות ההתנדבותיות בחברה הישראלית. בדומה לקבוצת המחאה של ה"ירוקות", ה"קשת המזרחית" ותנועות למען ממשל תקין או חוקה בישראל, למשל, תנועת ארבע אמהות מספקת מסלול עוקף- ממשלה ומפלגות של פעולה והשפעה אזרחית. התארגנויות לא ממשלתיות מהוות תופעה מבורכת, המחרידה משלוותה את ביצת הביורוקרטיה של הממשל. ייתכן שבטווח הארוך הן יציגו אלטרנטיבה למבנה המסורתי של השלטון.

שנית, במקרה הספציפי הזה מדובר בהתארגנות יעילה באופן יוצא דופן. המודעה מעניקה לראש הממשלה את האשראי המלא ליציאה מלבנון. אך סביר ביותר שללא הקמפיין האינטנסיבי נגד השהייה בלבנון, ההבטחה הברקית לסגת מלבנון או שלא הייתה באה לעולם כלל, או שהייתה נשארת בגדר הבטחת בחירות בלבד. כך שכאשר אלו הקוראות לעצמן "הליבה של ארבע אמהות" ממקדות את תשומת ליבן בנושא ירושלים, יש לשומרי חומות אחדות ירושלים הגדולה סיבה טובה לדאגה.

שלישית, דווקא משום שכוונתן של יוזמות המודעה כל כך נקייה מחישובים תועלתניים ושהרעיון העומד בבסיסה – "השלום הוא ערך עליון" – כל כך מושך, יש משהו מטריד בניסוחה ובהתבטאויות הנלוות אליה: צליל המעורר ספק לגבי מוצקות הבסיס הערכי וטיב טקטיקות הפעולה של נציגות מוצלחות אלה של מחנה השלום.

תחילה הטקטיקה: המודעה הזאת מנוסחת כאילו מומנה ע"י עמותה למען ברק. ראש הממשלה מופיע בה בדמות המושיע הלאומי – המנהיג שבעוצם ידו הוציא אותנו מלבנון, ועתה הוא נקרא להוליך לבדו את העם לשלום הנכסף. נוסף לכך כותבי המודעה משתמשים בתרגיל הברקי של דיבור בשם "העם" – הן ארבע אמהות של כולם.

שאלה נוספת מעלה המשך השימוש במותג "ארבע אמהות", מה משמעויות הלוואי של שכול אימהי על הרקע ביטחוני שהוא נושא עמו. נכון שהימין הקיצוני, בדמות "נפגעי ארגון הטרור" למשל, עושה שימוש מניפולטיבי בדם שנשפך, ונכון שסיסמאות מחנה השלום צריכות להיות חדות וקולעות כסיסמאות המחנה הלאומי. אך סיסמאות שהיו כלי הכרחי לפוצץ את הבלון הביטחוני בלבנון לא בהכרח כשרות למאבק על ההסדר המדיני. התוצאה תהיה שהשכול יהפוך למטבע עובר לפוליטיקאי, בלי הגבלות של נוהג וללא עכבות ערכיות.

בהיבט ערכי, בניגוד לתנועה ותיקה כמו "גוש שלום", ארגון ארבע אמהות המחודש אינו אומר כמעט דבר על השלום הרצוי. לא על גבולות החלוקה, לא על הגנה על זכויות הנפגעים, לא על מוסר הכיבוש. לא ברור כלל היכן הן יעמדו, למשל, אם ממשלת ישראל הנוכחית תסרב להסדר בירושלים בגלל אי-הסכמה על הגדרת הריבונות "הממותנת" בעיר העתיקה. ארבע אמהות מסתפקות בציור השלום כפוליסת ביטוח לחיי החיילים ומסלול לשגשוג לאומי, שברק הוא הפרוייקטור שלו. ככה בונים קריירה פוליטית לא מאבק לשלום צודק ויציב.