אשרי המפחד תמיד
גדעון פירו, עיתון ירושלים, 4.2.200
קצין צנחנים ראשי, תת אלוף אלעזר שטרן, הוציא דף
הסברה למפקד ובו גינה את החייל עופר שרון מסיירת הצנחנים, שבהיתקלות עם החיזבאללה
בדרום לבנון שבה נהרגו שלושה מקציני הסיירת, נשאר צמוד על הקרקע וכך הציל את חייו.
בראיון עיתונאי אמר שרון: "ידעתי שלהסתער עכשיו
זה למות במלחמה דבילית". הקצח"ר כותב באיגרת למפקד: "אסור לערב בין
השקפת עולם פרטית לבין העובדה שצריך לבצע כל פקודה שניתנת".
כמי ששירת פעם בצנחנים, ברצוני לגבות את עופר שרון
ולשלוח לו ברכת 'ישר כוח'. בחור צעיר תאב חיים צריך לעשות הכל כדי לא למות במלחמה
דבילית. זאת אף זאת, בניגוד לדעתו של קצין חינוך ראשי, המאמץ השקפת עולם הנוחה
במיוחד למשטרי עריצות, שלפיה החייל הוא לוח חלק שתפקידו לשמש בשר תותחים לשיגיונות
הצבא ומפקדיו, אני סבור כי על החייל לערב מאוד את השקפת עולמו בטרם ימלא פקודה,
בעיקר אם מדובר בהשקפת עולם הומניסטית.
אין שום סיבה בעולם שאיש צעיר ישלם בחייו על פשעים,
משגים ומלחמות סרק שהדור המבוגר בישל לו. אם הקצח"ר שטרן סבור שיש טעם במוות
בלבנון, ירים במחילה את ישבנו מכסא המפקד הנוח ומכורסת המכונית הצמודה, ייקח עמו
את הרמטכ"ל ואת אלופי המטה הכללי, וילכו להילחם שכם אחד עם חברי הכנופיות
המשת"פיות הנקראות בעגה הרשמית צד"ל. אל יסכנו חיי אחרים ויישלחו אותם
לתופת האידיוטית המיותרת הזאת.
ובכלל, לדעתי הגיע הזמן שחיילים יוכלו להחליט באיזו
מלחמה הם מוכנים להשתתף ובאיזו לא.