"דעותי נגד המלחמה בלבנון לא השפיעו על תפקודי בקרב"

סמ"ר (מיל') עופר שרון לבג"ץ, שידון היום בעתירה להעמיד לדין צבאי את לוחם סיירת הצנחנים, על "התנהגות מחפירה" במהלך קרב עם מחבלי החיזבאללה

שמואל מיטלמן, "מעריב", 4.5.00

לוחם סיירת הצנחנים, סמ"ר (מיל') עופר שרון, שבג"ץ ידון היום בעתירה להעמידו לדין צבאי על "התנהגות מחפירה" במהלך הקרב עם מחבלי החיזבאללה, במהלכו נהרגו מפקד הסיירת ושני קצינים, טוען בתגובה שמסר לבג"ץ כי דיעותיו נגד המלחמה בלבנון ובעד יציאת צה"ל משם - שפורסמו לאחר הקרב ועוררו סערה ציבורית - כלל לא השפיעו על תפקודו בקרב, וכי פעל ללא דופי.

שרון מבקש לדחות את העתירה שהגיש נגדו קצין המילואים סרן (מיל') דניאל בן גבריאל שדרש להעמידו לדין צבאי. הלה טוען, כי שרון נותר במחסה בעת הקרב ולא קיים את פקודת מפקדו להצטרף אליו ולא הסתער על המחבלים.

באמצעות פרקליטיו, עורכי הדין אורי קידר וגיל נבו, מציג שרון, לראשונה, בבג"ץ את גירסתו המשפטית-מבצעית בפרשה הכאובה של נפילת חבריו. לדבריו, נגרם לו עוול והוא הפך "משיסה בידי עסקנים, לובשי מדים וללא מדים...שקרעו בטפריהם את בשרו".

אחרי הקרב התגברה אצל שרון, לדבריו, ההכרה לפיה הישארות צה"ל בלבנון היא איוולת חסרת טעם. הוא חש תסכול וחוסר מנוחה בשל האובדן הנורא ואי היכולת להציל את חבריו. כל אלה יצרו אצלו אשמה עצמית וכמי שחונך לקחת אחריות אישית, ראה עצמו, לדבריו, "אחראי לדברים שלא היו כלל בשליטתו".

כאשר השתחרר מהשירות, עדיין תחת מועקת הקרב הנורא, החליט, לדבריו, לעשות הכל כדי להביא ליציאה מלבנון. הוא הניח שבאמצעות סיפורו האישי יוכל להכניס את אמירתו המיוחדת לשיח הציבורי ואולם בתמימותו, כך נטען, לא צפה ש"דווקא בשליח ישלחו יד".