החייל החושב
אלישבע רדלר, הוד השרון, הארץ, 22.10.99
עיקר חשיבותה של הכתבה הרגישה והמעודנת של אביחי בקר "למה לא קמתי" (מוסף
הארץ 8.10) היא בכך שהיא מציגה אלטרנטיבה לחייל צה"ל. החלוקה הרווחת מבחינה
בין חיילים "טובים" ו"רעים". ה"טובים" הם בעלי
המוטיבציה, הנכונים להקריב את נפשם ללא היסוס, מתוך הכרה בקדושת המטרה.
ה"רעים" הם הציניים השומרים על עצמם, הדואגים לרווחתם האישית,
ומתעניינים, כמו רבים ממנהיגינו, בשמחת כרסם בלבד.
האלטרנטיבה שמציג עופר שרון היא של חייל בעל מוטיבציה גבוהה
שגם חושב. החייל החושב מעז להגיד לעצמו את המשפט נורא ההוד: "ידעתי שלהסתער
עכשיו, זה למות במלחמה דבילית". הוא לא רק הציל את חייו היקרים, אלא גם העמיד
בפני שולחיו האדישים לגורלו מסר קיומי בהיר ביותר.
החייל החושב אומר: רגע, המטרה הזאת היא שקרית, אני לא מוכן
למות עליה. הוא מכריח את המנהיגים להיעצר רגע ולחשוב. הוא אינו מאפשר להם להמשיך
לנהל אסטרטגיות הנבנות על כך ש"כמות כזאת של קורבנות אומה צריכה להיות מסוגלת
לספוג". הוא אינו מתפעל מכך שהם "יוצאים מחוזקים" ממשפחות האבלים
השבורות, שבניהן מתו בלי שיהיה זה "מוכרח", כמו שס' יזהר אומר על מלחמת
יום כיפורים.