לא הסתערתי
בגלל פחד ובגלל חוסר האמונה שלי
"פנים
לכאן ולכאן", 64, מרץ 2000, מתוך מעריב, 27.1.00.
"הסיבה
שאני לא הסתערתי נעוצה בשני גורמים: פחד וחוסר האמונה שלי בכך שמעולם אף אחד לא
אמר לי מה אני צריך לעשות במקום הזה", אמר אתמול המקלען.
"הדבר
היחיד שאמרו לי זה שצריך להרוג מחבלים, אבל לא למה. צבא כמו שלנו צריך שתהיה לו
לפחות היכולת הבסיסית לומר לחיילים שלו למה הם מבצעים את המשימה. אם קח"ר כתב
נייר כל כך יפה שבו הוא מסביר כמה הייתי צריך להסתער ולמה חפרתי לעצמי מחילה,
שיכתוב עכשיו דף למה שלחו אותנו לקלעת ג'בור, מה עשינו שם, ולמה נהרגו שלושה
חיילים".
החייל,
בנה של ברוריה, ממייסדות ומנהיגות תנועת "ארבע אמהות", הנאבקת ליציאה
חד-צדדית של צה"ל מלבנון, הפתיע כשאמר כי הוא מסכים עם הדברים שכתב
הקח"ר, וכי לדעתו "חיילים צריכים לקיים פקודות ולעשות את מה שאומרים
להם".
"לא
חשבתי שזה מה שיקרה", הוא אומר. "נראה לך הגיוני שיצאתי למשימה כדי
לתפוס סלע כשיורים עלי" זה דבר שקרה לי, דבר רע, אבל הוא קרה לי. לרגע לא
הסתדרתי עם זה, וגם אף פעם לא אמרתי שמה שעיתי היה טוב. האגרת באה לנגח אותי,
למרות שאני עצמי אמרתי שנהגתי לא טוב ולא נכון. אחרי הארוע אפילו דיברתי עם מפקד
החטיבה וביקשתי שידיחו אותי כמו שעשו לשני הלוחמים ממוצב סוג'וד (שלא רדפו אחרי
איש חיזבאללה שחדר למוצב והודחו ע"י הרמטכ"ל).