תגובה על כתבתו של אביחי בקר: "אני ואני נשנה את העולם"

אלישבע רדלר, הוד השרון, 30.4.00

המילה 'אידיאולגיה' היא מילת המפתח להבנת ה'מקרה של עפר שרון' כפי שתואר בכתבה.

עפר שרון לא דיבר על 'אידיאולוגיה'. הוא הרגיש שתפקודו בהתקלות בקלעת ג'בור, לא היה תקין. הוא לקח אחריות על כך, ביקש להיפגש עם המח"ט שלו, ובטא באוזניו את רגשותיו ומחשבותיו. הוא ביקר את עצמו בחומרה רבה. התחקיר הצבאי, לעומת זאת, וגם המח"ט ששמע את דבריו, לא מצאו פגם בהתנהגותו של עפר שרון בשדה הקרב.

סיפורו האנושי של עפר שרון, כפי שהופיע בכתבה של אביחי בקר ב'הארץ' (8.10.99), לא התאים לאידיאולוגיה של קצין החינוך הראשי לצה"ל. כדי להניף את דגל האידיאולוגיה שלו, הוא יצא אל חיילי צה"ל עם 'דף לשטח' ובדף זה הציג את עפר כמי ש'פחד, השתפן, נדבק לאדמה, והצדיק את התנהגותו האידיאולוגיה'. לכך צורפו רמזים שפחדנותו האידיאולוגית של עפר שרון הייתה יותר חזקה מהרעוּת, האחריות, האחריות, הדבקות במשימה'. כך, בציניות מרושעת, נטע הקח"ר את עפר שרון בתודעה הציבורית כ'חיל שפחד ולא הסתער, והפקיר את חבריו, והצדיק את מעשיו באידיאולוגיה'.

הקח"ר הוא שקבע שעפר שרון 'הצדיק את מעשיו באידיאולוגיה', עפר שרון לא הצדיק את מעשיו בשום צורה, למרות שהגורמים הפיקודיים הנוגעים בדבר, לא מצאו כל דופי בהתנהגותו.

עכשיו, אחרי שהמסר האידיאולוגי נקלט כל כך יפה, 'חשוב לו' לפתע לציין כי דבריו לא התבססו על התחקיר הצבאי. במשך החודשים שחלפו, כששפכו את דמו של עפר שרון, לא היה לו חשוב להעמיד דברים על דיוקם.

הקח"ר 'רחב הלב' יוצא עתה להגנתו של ה'סתם פחדן' בציינו ש'אחרי כמה דקות קריטיות… הוא בכל זאת התעשת והצטרף ללחימה'. במטה קסם הופך ה'סתם פחדן שעוטף את פחדנותו באידיאולוגיה' ל'בחור טוב, מלח הארץ באמת'. עכשיו הוא חושב ש'לא צריך לשים עליו את אות הקלון'. ומי שם עליו את האות הזה? עכשיו הוא חושב ב'נדיבותו', שלבג"ץ שהוגש נגד עפר שרון 'אנחנו בצה"ל צריכים להתנגד'. ממי, במחילה, שאב מגיש הבג"ץ את התוקף לתביעתו?

נשארו רק הכאב על העוול שנגרם לשמו הטוב של עפר שרון, והטעם הרע מדרכיו ה'חינוכיות' של קצין החינוך הראשי של צה"ל, ה'רוחץ בנקיון כפיו'.