יש מי שמעונין להשתיק את העובדה שמדינת
ישראל מנהלת מלחמה רבת שנים ועקובה מדם, אשר חלק גדול ממפקדיה הפכו לשרים וחברי
כנסת הממשיכים להגן על "יצירתם" ממרום מושבם הפוליטי.
בליל אסון המסוקים
הוגדשה אצלי סאת הנפגעים בבוץ הלבנוני והתגבשה בלבי החלטה לעשות משהו כדי להפסיק
את מחיר הדמים האין סופי. ההנחה היתה שאם אלו הן התוצאות, כנראה שמשהו לקוי בדרך
הפעולה ושיש לתבוע שינוי ושיפור המצב, ולא לקבלו כגזירה משמים. שוחחתי על הצורך
"לעשות משהו" עם רונית נחמיאם ויפה ארבל, שותפות לגידול הבנים ולתקופות
רבות ושמחות בחייהם, כולל הגיוס לצבא. כעת מצאנו עצמנו ניצבות בפני תחושת מועקה
תהומית, חוסר תקוה וחרדה מפני הבאות. באותו שבוע שמעתי חיזוק לתחושותי מחברי פורום
כוכב יאיר שטענו כי יש לבדוק מחדש את דרכי הפעולה בלבנון וכי חייבים למצוא פתרון
לבעיה. שר הבטחון, התקיף אותם בטענה שדבריהם מחלישים את החיילים ומשפחותיהם, אך
האמת היא שהידיעה שיש מי שמוכן לבחון את סוגיית לבנון ולמנוע את האסון הבא היתה
הדבר היחיד שהפיח תקווה בקרבנו. אז החלה לקנן בי המחשבה שיש מי שמעונין להשתיק את
העובדה שמדינת ישראל מנהלת מלחמה רבת שנים ועקובה מדם, אשר חלק גדול ממפקדיה הפכו
לשרים וחברי כנסת והם ממשיכים להגן על "יצירתם" ממרום מושבם הפוליטי תוך
נסיונות להפחיד ולהשתיק את כל מי שמעז לומר שיש בעיה. כשפניתי ליפה ורונית מצאתי
שהן שותפות לתחושותי אלה, ויחד כתבנו מכתב תמיכה לחברי כנסת ממפלגות שונות שהשתתפו
בפורום כוכב יאיר. להפתעתנו קיבלנו תשובה מיידית מרובם, שכללה רצון להפגש עמנו
ולהמשיך במאבק. בינתיים התפרסמה בעיתון "הקיבוץ" כתבה ששמה "אמהות בשירות הצבא",
שם הביע ערן שחר, את תמיהתו מכך שהאמהות במדינת ישראל מקבלות בכניעה את העובדה
שבגיל מסוים בניהן הופכים לחיילים וחייהם הופכים קודש לכל מטרה מדינית או צבאית,
ללא ערעור. התקשרתי לערן והבעתי את הזדהותי המלאה עם דבריו. ובהמשך נפגשנו - ערן,
יפה, אנוכי, רונית ומירי סלע שבנה שירת עם בנה של רונית - ותיארנו לערן את האופן
שבו אנו רואות את המציאות המדינית בכלל ואת בעיית לבנון בפרט, בהיותנו תושבות
הצפון. הכתבה בעיתון פורסמה ערב פסח, ולפיכך ניתן לה השם "ארבע אמהות".
בהמשך, כשפעילותנו התרחבה ולבשה ממדים של תנועה ציבורית, החלטנו לאמץ את השם, אך
לא שיערנו, שהאימהות והנשיות תשמש למתקיפנו הזדמנות לסטות מהבעיה ולעסוק בנו
ובשמנו. ניסינו לא פעם לומר שגם אבות ואזרחים רבים וטובים שותפים לנו במחאה, אולם
החשיפה היתה בעיקר עלינו כתופעה. עם כל חשיפה נוספו לשורותינו אנשים רבים אשר
עודדו אותנו לעמוד נגד החומה הבצורה של הממשלה באמירתה "אין עם מי לדבר"
אין פתרון" ועוד קלישאות המשאירות אותנו בחידלון הקיים, ובאובדן חיים צעירים
ונפלאים בביצה הטובענית. עסקנו בגיוס פוליטיקאים מכל המפלגות, שגילו נכונות לקדם
את תהליך השלום, וראשית לכל לסיים את המלחמה בלבנון. פנינו לגורמים בעלי השפעה
בעולם כולו בקריאה עזרו לנו להפסיק את המלחמה. בקיצור, פנינו לכל מקום וכל אדם
שחשבנו כי יוכל לעזור. כיום דברינו הולכים וכובשים רבים בכל שכבות הציבור הישראלי,
אזרחים המוחים כנגד הקיפאון וחוסר העשייה של המדינאים. מי יתן ומחאה זו תביא
להתעוררות הממשלה, ולסיום הטרגדיה המכונה מלחמת לבנון.
רחל
בן-דור יו"ר תנועת "ארבע אמהות".