טראומה בילדות והיבטים פוסט טראומטיים בבגרות – חוות דעת מקיפה מאת פוריה קורן זילבר

טראומה בילדות והיבטים פוסט טראומטיים בבגרות – חוות דעת מקיפה מאת פוריה קורן זילבר

טראומת ילדות, כפי שמסבירה פוריה קורן זילבר, מוגדרת כפגיעה נפשית וזאת כתוצאה מפגיעה פתאומית אחת או רצף של פגיעות שמביאות את הקורבן למצבים של חוסר אונים וחוסר שליטה בחייו. מנגנוני ההגנה הקיימים אינם מסוגלים להתמודד עם עוצמת הגירויים הטראומטיים וכתוצאה מכך מופעלים מנגנוני הגנה רגרסיביים יותר כמו דיסוציאציה וחיצוי. ארועים אלה מערערים הנחות בסיסיות שיש לנפגע לגבי עצמו ולגבי העולם שסובב אותו.

במרבית המקרים יסבול הקורבן ממספר מאפיינים:

  • פלאשבקים, כלומר זכרונות טראומטיים שנחוים מחדש ללא שליטה בעקבות גירויים במציאות העכשוית.
  • התנהגויות חוזרות ונשנות שלרוב אינן מותאמות לסיטואציות בבגרות והן נגזרת של התנהגויות בעבר.
  • חרדות ופחדים מועצמים הקשורים באספקטים שונים של הטראומה אך גם לכאלה שאינם קשורים.
  • חוסר אמון בעצמי ובאנשים בכלל וגישה פסימית כלפי החיים.

על פי פוריה קורן, אנשים שחוו סוג של טראומה בילדותם עלולים לשחזר בבגרותם סיטואציות דומות במאפייניהם לטראומה שחוו. הם יתהלכו בעולם, כשנפשם לכודה בתוך הטראומה וזאת על חשבון חויות חיים אחרות. לעיתים זה יראה למי שמתבונן מבחוץ כאילו הם מכורים לחויות טראומטיות. למשל ילדים שהיו קורבנות להתעללות מינית או פיזית יפתחו בבגרותם מאפיינים של הרס עצמי כמו פציעה עצמית, הפרעות אכילה וכד’ או/ גם ימצאו בתוך מערכות יחסים בעלי מאפיינים פוגעניים. אחרים ימצאו את עצמם נוהגים באופן פוגעני כלפי זולתם מתוך הזדהות עם הדמויות שתקפו אותם בעבר.

למאפיין הזה בהתנהגות יש גם היבט פיזיולוגי, אומרת פוריה קורן. במחקרים שונים נמצא, שילדים שנחשפו לסטרס ממושך וקיצוני בסביבתם הקרובה- יחוו שחרור מוגבר של אופיואידים אנדוגנים שהם חומרים המופרשים על ידי הגוף ומופיעים באופן טבעי במוח. תפקידם הוא לפקח על התנהגויות רגשיות הנוגעות לכאב, חרדה ופחד והידועים שבין חומרים אלו נמנים עם משפחת האנדורפינים. חומרים אלה מכונים לעיתים קרובות “סמים נרקוטיים” כיון שיש אפקט של שיכוך כאב וטשטוש ולכן הם ממכרים.

השחרור המוגבר של חומרים אלה במצבי סטרס עלולה להביא לתלות במצבי קיצון ומכאן שאנחנו יכולים באופן חלקי לקשר התנהגויות הרסניות בהווה להתמכרות לאותו מהיבט פיזיולוגי המתרחש בזמן מצוקה. אנשים הסובלים מתסמינים של פוסט טראומה- מדווחים, שכשהם מעורבים בהתנהגויות כמו גרימת נזק עצמי או הרעבה עצמית ולחילופין בולמוסי אכילה –הם חווים מעין מצב של טראנס, מן אלחוש עצמי, שמביא להקלה רבה בתחושות של כאב או סבל ואפילו להתעלות נפשית.

מצבים טראומטיים בילדות מביאים למצבים של עוררות יתר בבגרות. למעשה קיים מצב פיזיולוגי כרוני של עוררות יתר. קורבנות של טראומה עלולים להגיב לגירויים שעל פניו הינם סתמיים כמו היו חזרה על ארועים טראומטיים בעבר וזאת מבלי מודעות שהארועים אליהם הם מתייחסים ארעו בעבר. הם מגיבים למציאות העכשווית, שיכולה להיות ניטראלית, כאילו היא עצמה בעלת פוטנציאל טראומטי וכמו הם נמצאים עתה בסכנה כלשהי. תגובותיהם יראו למתבונן מבחוץ כמוגזמות או אפילו חסרי שיפוט תקין.

לסובלים מפוסט טראומה יש קושי בפתרון בעיות בעלי אופי ריגשי או בינאישי. הם מתקשים לראות את המציאות באופן אוביקטיבי ובמנותק  מן המציאות הנפשית שלהם ולכן חלקם יסבלו ממערכות יחסים לא יציבות ומטלטלות, כמו היו ברכבת הרים ריגשית.

לסיכום, אנשים בוגרים שעברו טראומה בילדותם- נוטים לשחזר דפוסי חיים מוכרים וידועים מן העבר גם אם הם גורמי סבל. הם עלולים לנטרל מצבים של עוררות יתר ריגשית על ידי מגוון של התנהגויות ממכרות ובכלל זה חשיפת עצמם לסיטואציות בהם הם עלולים למצוא את עצמם כקורבנות או לחילופין לסיטואציות בהם הם עצמם מזדהים עם התוקפן.

ככל שהטיפול בנפגעי טראומה יהיה קרוב יותר להתרחשות הארועים הטראומטיים- כך יש סיכוי רב יותר לאפשרות של שינוי ותיקון.

סגירת תפריט